ימים לבנים

עוד יום.

לא יודע למה, אבל אני סופר את השבועות שאני כבר כאן. כאילו זה ממש משנה לי, כאילו שאני צריך פה איזשהו פז"מ. יש לי כבר כרטיס חופשי חודשי חדש עם מסגרת ירוקה לחודש אוקטובר. הקודם היה עם מסגרת חומה. כבר יצא לי לדרוך פה על חרא ברחוב ולקלל את האמ-אמ-אמא של זה שלא השתמש בשקי קקי, אני יודע בדיוק באיזה רמזורים האוטובוס שלי לא עוצר ובאיזה רמזורים אני צריך לצהול כשהוא מצליח לגרד אותם בכתום. כולם פה עוברים בכתום. החלטתי לא לחזור לסופ"ש הביתה למרות שהבטחתי להורים, אני רוצה להנות קצת מהעיר. אני אוהב את הים. אני אוהב את רוטשילד. אני אוהב ללכת לסנטר דרך פרץ חיות ולחזור דרך קינג ג'ורג'. גיליתי כבר את חנות הסקס שלי (נו, מה אתם חושבים?) ואני מחליף שם סרט פעם בשבוע. מצאתי כבר את המרפסת עם הבחור הכי חתיך להסתכל עליו. הוא מעשן ג'וינטים בשרשרת כל ערב ואולי יום אחד יהיה לי אומץ לגשת. אני אוהב לקנות סלייס בפיצרייה הקטנה שיש לי ברחוב. הם יקרנים אבל זה טעים לי וזה מתחת לבית. זה שייך לי ואני אוהב את זה. זה גורם לי להרגיש בית.

ובית זה הדבר שהכי רציתי להרגיש כאן. זאת ההרגשה שמפכה בי את הביטחון שזה היה נכון להגיע לכאן, שהחיים שלי בדרך הנכונה, שאני בדרך למעלה. מה יש למעלה?

אני רוצה להאמין שטוב לי.

אני מאמין שטוב לי.

טוב לי.

אז למה אני צריך לשכנע את עצמי כל כך הרבה? למה אני צריך לשכנע את עצמי בפני אחרים? אם לא היה לי טוב הייתי בורח.

אני טיפוס שבורח.

אני רוצה להפסיק לברוח.

אני לא בורח יותר לשום מקום.

אני בבית. מחייך. כמה זמן לא חייכתי באמת? חם לי בלב ואני חי כמו שאני רוצה לחיות.

ועדיין הרחובות זרים לי, גברים מעיפים בי מבט בוחן, חודרים לי לעצמות, חושפים את כיעורי גופי ברחוב ומחטטים בפצעי השותתים כאשר כהרף שנייה הם פונים להתעלמות. כל המסה שלי היא אוויר. כל בחור הוא תקווה, כל מבט הוא רטט, כל התעלמות היא קצר, אנדרנלין נפיץ שמרעיל את הגוף. עיקצוצים חסרי מימוש. כמה קצרים כבר עברתי מאז שעברתי לכאן? אולי זה הפז"מ האמיתי? הם אומרים לי שיום אחד אני אתקלקל. שיום אחד אני אכבה את האור ואשאיר אותו כבוי לנצח. אבל אני לא יכול לכבות את האור. לא את אור תמימותי ולא את אור תקוותי. העיר הזאת לא תנצח אותי. אתם רואים אותי ברחוב, אני יודע שאתם מזהים, אני יודע כי אני רואה את הזיק הזה בעיניים. בכולנו יש את החשמל הזה. כולנו יודעים.

אני מאמין בטוב.

אני מאמין שאני טוב.

טוב לי.

עוד שבוע, עוד חודש, עוד שנה.