איזה כיף להם בעיריית תל אביב! יש להם רעיון לפרוייקט חדשני שיזיז את גלגלי החשיבה הרפים של תושבי הכרך החלולים. הבה נצליף בשדרות קצת קולטורה, נשצוף דברי ציטוט על עמודי החשמל ונטמיע בדלי שירה בתחנות האוטובוס. אני מניח, שהרעיון הכללי הוא שטיפת מוח מצודדת, אשר תגרום למסופסלי רוטשילד להטריח ישבנם לספריה ולנבור במסמכי שירה גנוזים של מיטב משוררינו. דיינו!
כמו כל דבר שמבוצע בארצנו בכלל ובעירנו בפרט ובמיוחד כאשר מדובר בתרבות ובאופן צריכתה, גם כאן רעיון אדיר בעל פוטנציאל מהותי ירד לטמיון בגין ביצוע קלוקל וחסר מעוף. ושלא יהיה לכם ספק, בחירת השירים היא מוצלחת במיוחד השנה (אין לי מושג מה היה פה בשנים קודמות, לא הייתי פה). זה ללא ספק מספק ומענג למצוא באמצע הרחוב את שירו המהפנט של דוד אבידן "הרחובות ממריאים לאט". גם הערך המוסף – הביוגרפיה של המשוררים – המפורסם בתחנות האוטובוס מוסיף נופח לפרוייקט הבאמת מבורך הזה. אבל למה לעשות את זה כל כך כמעט טוב, כל כך ממוצע, כל כך לא נכון?
נתחיל מהעיצוב, שאמנם זהו פרט קוסמטי אבל הוא מצביע על עיקר הבעיה. מדובר בזריקת זין מדרגה ראשונה! מה זו חלטורת הפאוור פוינט הזאת? אתם לא חושבים שהתקדמנו קצת מאז אופיס 97? פשוט שמו מרובע עם שיר והצמידו קריקטורה של המשורר ויאללה – להציף! הקריקטורות, אגב, חמודות למדי אבל כל הקונספט פשוט לא מתאים למה שהוא מציג. ועוד לתלות את זה בצורה כל כך קיקיונית מעל העוברים ושבים שישאו עיניהם אלעל? אתם לא יכולים להציג את "הבגד" של דליה רביקוביץ' ככה. לא יכולים! זה פשוט נוגד את הטקסט!
"אין עלי בגד בכלל" היא זועקת לי מצמרות שדרות ח"ן. תלויה שם על כרזת לינוליאום, כמו הייתה מועמדת לראשות מפלגה או סקיני ג'ינס. באחד השירים העירומים שלה היא מתנוססת בראש חוצות כאילו היו שיריה חלק ממסע הקרקסנות של מחלקת התרבות בעיריית תל אביב. והצבע? ירוק בהיר. כן! מה ששמעתם! מישהו מוכן לקחת אחריות על המחדל הזה? זה נראה כל כך קמפיין סלולרי שבא לי להקיא!
הוצאת ההקשר מהשירים, נטילת העוקץ האישי שבהם ותלייתם בסתמיות ברחבי העיר לראווה, משולה בעיני לסצינת קינג קונג הכבול במופע פריק שואו, רק שבעצם הכבלים הם עלינו. חושפים אותנו לשירים, אבל מונעים מאיתנו את הקונספט שיעזור לנו בהבנתם ובכך מונעים מאיתנו כל שביב התרגשות אמיתית מהשירה. והרי שירה היא דבר ראשון רגש. קחו לדוגמא את הזוועתונים האלה שתלו בראול וולנברג ובשד' שאול המלך. איזה איש רוח גאון מטעם העירייה מצא לנכון לקצר את השירים ולשלוף מהם רק שורה אחת. כאילו קהל הסושיות המאוד מתוחכם ימשיך בעצמו את השיר. וכך אתה עובר באוטובוס ומולך שלט: "יש לי גל, שאותו חטפו שחפים". סליחה, מר דרוויש, אני מאוד מתנצל אבל הגל היחיד שאני מצליח לקלוט כרגע זה גל צחנת הבושם שמגיע מזאת שישבה לידי בשעה האחרונה. עוד מעט אני חוטף שחפת. מה לעזאזל הקשר של המשפט הזה באמצע העיר? אתם לא יכולים לפרסם את כל הקטע כי הוא ארוך מדי אז פשוט תוותרו. אותו דבר לגבי שלמה אבן גבירול עם "ראה שמש לעת ערב אדומה". הרי מדובר בשיר טראגי, מה הרעיון בלהציג אותו כמשהו פסטורלי, בפני הפועלים המרוטים שמכתתים דרכם חזרה הביתה?
העיר הזאת הוציאה מתוכה את מיטב משוררי עמנו. חלק גדול מהם גר בה ופעל בה. העיר הזאת חיה בכל כך הרבה שירים, נתנה השראה לכל כך הרבה דימויים, זה רק הגיוני ומתבקש להפעיל בה פרוייקט כזה. אבל אם כבר עושים אז עדיף עם חשיבה. קחו דוגמא. בקינג ג'ורג' פינת הנביאים עומדת תחנת אוטובוס ומאחוריה הם הדביקו את השיר:
"לאוטובוס נכנסת
גברת עם סלים
תראו איך היא תופסת
את כל הספסלים".
שזה שיר של חיה שנהב ומצורפת שם הביוגרפיה וזה מאוד נחמד באמת, אבל עכשיו תגידו לי אתם. לא היה עדיף למצוא אותו בתחנת האוטובוס של שוק הכרמל? לא היה עדיף שיהיה כתוב שם:
"על ספסל אחד סל עם מרגרינה
על ספסל אחד סל עם חומוס טחינה
על ספסל אחד סל עם כל מיני
על ספסל אחד סל עם עיתונאי
ילד! מה פתאום אתה ישן? בבקשה תקום מיד! הלו, גם הגברת צריכה ספסל אחד."
אתם מבינים? קחו את השירים למקומות שמהם הם באים. ותפרסמו את זה בצורה פחות גרנדיוזית. שייקח לנו זמן למצוא אותם, שנתאמץ בשבילם קצת, שהם יהיו קצת יותר אישיים ופחות מלחיצים. "שלל שרב" של מאיר אריאל שיודבק לספסל אל מול הים (או עם הגב לים, יותר נכון) יעשה את העבודה הרבה יותר טוב. הבית האחרון של "רק על עצמי" של רחל, תלוי בכניסה לביתה ברח' הירקון, פרגמנטים של איה פלוטו מפוזרים בגן מאיר, "גרה בשינקין" כל כך מתבקש להיות תלוי שם בפינה של אחד העם, "ריח של שוקולד" של יהונתן גפן מול מקס ברנר... דברים כאלה. מותר לשלב גם קצת הומור, להכניס קצת אנושיות בפרוייקט שאמור להיות אנושי ותו לא. המטרה היא להחזיר את העם לשירה אבל גם את השירה לעם. אתם לא תצליחו בדרך הזאת. אתם חייבים לגרום לנו להרגיש.
ואם כבר "הבגד" של דליה רביקוביץ', אז יש עשרות פינות בעיר שיכבדו אותו הרבה יותר משדרות ח"ן. הפסל של הציפור למשל בגן העצמאות. מושלם! והמבין יבין.
רשומות
