בתהליך
זה תמיד תהליך
אינטרפרטציה חופשית
אדפטציה הכרחית
קומוניקטיביות.
משנה זוויות
מציץ בצלליות
דמויות מתחלפות
מחשבות מתחלפות ברמזורים
אנשים מרחפים לי בשדה הראיה, האוטובוס עושה פניה והתמונה כמו מוקפאת מסרט, אני סובב אותם סביב ומנתק מגע לרגע. האור שוב אדום והם נצמדים אחד לשני לפני העלייה לאוטובוס. הנה אחד מנצל את הרגע ונותן ליטוף לישבן קופצני שממול. מגע – חוסר מגע. מנותקים כמוני הם מחוברים לאזניות, מבטים בוהים אל החוץ, מבטים מהחוץ בוררים האם יש מקום. אנשים עם זמן מדליקים סיגריה ומחכים לאוטובוס הבא. כרגיל מישהי מאחרת. היא יוצאת מהמאפיה ורצה אחוזת אימה לעבר האוטובוס. בנשימה אחרונה היא משיגה את דלתות הזכוכית שנסגרות מאחריה. תופת של בוקר. אנשים בכל מקום בכל זמן הם אנשים.
שישי
מהומה
נופש
קודח, נובר, מצטבר, מתגבר.
וחם לי.
זוג צעיר בשדרה היא מלטפת לו את הצוואר, הוא חוקר שדיים של קטינה הנשענת על הגדר. אנשים צעירים ויפים יושבים ומחליפים מבטים, מחליפים נגיעות, מחליפים צחקוקים, מחליפים כתובות, טלפונים, מחשבות. ביניהם משוטטים כלבים: מרחרחים, מקשקשים, קופצים, מסתבכים. עיניהם עורגות לחבריהם הקשורים. קפה עכשיו, אלכוהול בערב. אנשים צורכים רעל, מזל שיש לנו את הרעלים שלנו. הבחור ניגש לצעירה הקטינה ומפתח שיחה, האישה שאיתו לא נשארת חייבת ומעיפה לו סטירה. הילדה בורחת. אנשים מסתכלים לרגע וחוזרים לקפה. זה לא באמת קורה עכשיו (בטח שכן).
כביש מהיר
פקק איטי.
מחנק.
אינטימיות כפויה.
חלונות נפתחים אחד אחרי השני. פדחות מציצות ממכוניות, מסוקרנות לצפות במה שגרם לכל זה. פדחת מסולסלת מתנענעת מצד אל צד, הילדים רעבים בבית אין מי שיכין אוכל, פדחת עם כיפה פונה לפדחת מקריחה ושואלת אם רואים משהו, פדחת שעברה גילוח ופוליש מתקשרת לגלגלצ ומתזמנת. בהתקדמות האיטית נפגשים שני חלונות. מאחד בוקעת מוזיקה רועמת מהשני מפציע חיוך. מחליפים מה נשמע בככה ככה וממשיכים בתנועה ממושכת בתוך הקרחון המהבהב והרועש.
ים.
רוח, ריח.
אדום, כחול, זהב.
ערב.
שתי נשים צועדות נמרצות על הטיילת. ידיהן חותכות באוויר לפנים ולאחור. בחור יפה יושב על ספסל בטון, עיניו משייטות להן על פני המים. בחור נוסף עובר בריצה, מסובב מבטו אל הזה שיושב. עיניים מתרוצצות, מחפשות, סורקות. שניה, חצי שניה. פגישה חצי פגישה. עיר של חצאים. איש עם גלשן רוח חולף סמוך לחוף. שני כלבים רודפים אחריו בתוך המים, מנסים לעמוד בקצב. אחד מהם מתייאש והשני אחריו, הם פונים לחבורת מגודלי שיער השרועים על שמיכה וצופים בשקיעה עם נרגילה. עננים מתפזרים, כדור אדום נחצה לאיטו על הגבול. לרגע הכל נעלם איתו. אני הולך דרך קירות.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה