מקרה שהיה כך היה. לא נגענו.
- "בוקר טוב" (זה אני, כן?)
- "שלום, אני רק רוצה לשאול שאלה. אפשר?"
- "בטח , במה אפשר לעזור?" (משתדל להשאר אדיב לנוכח הטפשות המתפרצת ממשפט הפתיחה. כאילו, התקשרת כבר, יא עיזה?)
- "תגיד, יש שביתה מחר?"
- "לפי מה שמופיע כרגע בתקשורת אז כן, אבל עדיין לא יצאו בהודעה פומבית."
- "מה זאת אומרת?"
- (מנסה לברר לעצמי מה היה פה לא ברור ומנסח בשנית באופן איטי יותר) "זאת אומרת שכרגע אומרים שכן אבל זה לא רשמי."
- "אז יש שביתה?"
- "כרגע עוד לא יודעים." (אבל אני כן יודע לאן השיחה הזאת מתקדמת).
- " אבל אמרת שכן."
- (נו בטח, מקרה מנצח של פוסטמה. צריך לעבור לשיטת ההפשטה). "אמרתי שהתקשורת אומרת שכן, אבל עדיין לא פרסמו הודעה רשמית. מבחינתנו כרגע אנחנו פועלים כאילו יש שביתה."
- "אז יש שביתה?"
- (התיאשתי. צריך לקדם עניינים.) "כן. יש שביתה."
- "אוף איתכם! אני לא מאמינה!"
- "מה קרה? את צריכה לטוס?"
- " כן. מחר אני צריכה לטוס לבריסל. מה אני אעשה, נוווווו?"
זה השלב שבו אני לוקח שם ומעלה הזמנה. המעאפנה טסה לבריסל על הבוקר וחוזרת כעבור יומיים מציריך. אלוהים יודע למה החברה הזאת שולחת אישה כל כך מטומטמת שתייצג אותם בחו"ל...
- " תראי, במידה ותהיה שביתה, אלעל יקדימו את הטיסות שלהם כך שיצאו לפני השביתה. אז מבחינת הטיסה שלך אני מאמין שתוכלי לטוס מחר, מקסימום הטיסה תצא שעה לפני."
- " מה שעה לפני? אבל ככה הולך לי הלילה? מה, הם רוצים שאני אגיע לשם בשלוש לפנות בוקר?"
- "גם ככה את צריכה להיות שם בארבע."
- " זה עוד שעה לישון, מה הם נורמלים?"
- "אבל זה הפתרון שנותנים כדי שתוכלי לטוס" (אני מתחיל להבין על מה נפלתי פה).
- "אוףףףףףףףףףף. אז אני מבינה שהשביתה הזאת הורסת לי הכל."
- " ככה זה שביתות כאילו...."
- (לא ממש קלטה את הציניות) "אז תגיד, מה עם החזרה שלי?"
- "מה איתה?"
- " הם יתנו לי לחזור כשתהיה שביתה?"
- "אם תהיה שביתה אז לא יהיו גם נחיתות. אף מטוס לא ימריא אם לא יהיה לו איפה לנחות." (אני חושב שאמרתי את זה די ברור).
- "מה? הם שובתים גם בציריך?"
- " לא." (לרגע אני מזועזע)
- "אז למה שלא יתנו לי לטוס?"
- "כי המטוס לא יוכל לנחות בנתב"ג. וגם לא באילת ולא בשום מקום. אם תהיה שביתה הכל יהיה סגור."
- " מה, הם לא יתנו גם למטוסים מחו"ל לנחות פה?"
- "כן. שביתה."
- "אז מטוסים ימשיכו לעוף באוויר?"
- "לא. (מטומטמת!) מטוסים פשוט לא ימריאו, הם ישארו בחו"ל."
- " אוי! (אני קולט ממנה זיק של הבנה שמתפתח להיסטריה) אז אני אהיה תקועה בחו"ל?"
- "במידה ותהיה שביתה זאת בהחלט אפשרות."
- "אבל אני לא יכולה, יש פורים לילדים! הם לא יכולים לעשות לי את זה!!!" (היא מתפרצת בשצף אומללות).
- "הם לא עושים את זה לך. הם עושים את זה לכולם."
- "אז מה אני אעשה?"
- "תראי, במידה ותהיה שביתה אולי לא כדאי לך לטוס. אולי שווה לדחות את הטיסה שלך לזמן אחר, כשלא יהיו איומים על שביתה."
- "לא. אני חייבת לנסוע!"
- "אז את גם חייבת לקחת בחשבון שתהיי תקועה שם."
- "אז מה? זה הפתרון שלך? לתקוע אותי בחו"ל?"
- (הרי היה ברור שזה יגיע). "שמעי, אין לי פתרונות אחרים. כל עוד את בארץ ומתחילה מחר שביתה אני ממליץ לך לא לצאת מהארץ."
- "אז תסיע (תסיע, כן?) אותי דרך מקום אחר."
- "דרך איפה?"
- "לא יודעת! וינה!"
- "גם מוינה לא יהיו טיסות."
- " מה?!?" (אני נותן לה דקה לחשוב לבד). "אה... נו, אז מה אתה מציע?"
- "אין לי מה להציע."
- "ואם אני אסע באוטובוס לירדן ומשם אטוס?"
- "סבבה, רק שלא יתנו לך לחזור."
- "למה???"
- "שביתה במעברי הגבול. הם משביתים את הכל."
- "אני לא מאמינה לך. אתם מה זה לא בסדר! אני חייבת לטוס!!!"
- "זאת החלטה שלך. כל עוד יש שביתה לא בטוח שתוכלי לחזור. וזה ממש לא משהו שאני יכול להשפיע עליו."
- "אתה יודע מה? אני אכתוב מכתב חריף על כל העניין הזה להנהלה."
- "שיהיה בהצלחה. שלחי לי עותק."
היא כתבה מכתב. היא שלחה לי עותק. לא היתה שביתה.
במהלך היום הארור הזה התקבלו אצלי למעלה מ- 30 שיחות טלפון שהתנהלו באופן דומה. אני שונא את העבודה שלי. אני שונא אנשי היי-טק.
טיסה מהנה!
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה