זן נדיר.
השיר הזה תמיד שוחה לי ליד האזניים ואף פעם לא נכנס. תמיד מוכנס לקטגוריית המיינסטרים הלעוס והמאוס. תמיד גובה ממני נחרות בוז למשמע הפתיח שלו.
אני שומע אותו עכשיו, את המילים שלו. ובוכה.
ככה סתם באמצע המשרד. באמצע הלילה. לבד.
הגרון שלי מתפוצץ.
אין לי איך לרוקן אותו.
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה