tag:blogger.com,1999:blog-91216077684882821622011-07-28T14:07:47.890+03:00ארול אחדhttp://www.blogger.com/profile/14021717919833894848noreply@blogger.comBlogger311100tag:blogger.com,1999:blog-9121607768488282162.post-145160944352048072011-07-28T14:07:00.000+03:002011-07-28T14:07:47.904+03:00<iframe width="425" height="349" src="http://www.youtube.com/embed/egpsoqLxkQE?rel=0" frameborder="0" allowfullscreen></iframe><br /><br />השכנים שלך צרחו<br />אין לי מפתח למדרגות<br />אז לחצתי על כל הלחצנים,<br />מקווה שלא תהיה.<br /> <br /> <br />אז עכשיו כואב לי הראש.<br />אתה אומר שתמיד אני משיגה את שלי,<br />אבל אתה התקלחת כשהגעתי<br />והייתי רוצה להשאר<br />אבל אין לי כלום לומר<br /> <br /> <br />כי היית כל כך יפה לפני היום<br />והדברים שאמרת<br />זה היה מכוער<br /> <br /> <br />החזייה של מצ'ינו מכריסמס<br />שים בקופסא, שים בקופסא<br /><a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Take_the_Box">פרנק</a> אצלך, אבל לי לא אכפת<br />שים בקופסא, שים בקופסא<br />פשוט תיקח<br />קח את הקופסא.<br /> <br /> <br />חזרתי הביתה הערב<br />ושום דבר לא הרגיש כמו תמיד<br />בא לי לכתוב לך<br />אבל זו לא אני...<br />אתה יודע.<br /> <br /> <br />כעס מחורבן<br />רק שכלום לא יזכיר לי אותך<br />אבל כשהשארתי דברים אצלך במטבח<br />נפרדתי מחדר השינה<br />הוא הריח כמוך.<br /> <br /> <br />איש של יומרות ושקרים,<br />אין בך שום הגיון<br />כבר לא מכירה אותך,<br />אבל אתה גורם לי לבכות.<br /> <br /> <br />איפה נשיקת הפרידה שלי?<br />אני חושבת שאני אוהבת אותך.<br /> <br /> <br />עכשיו קח את הקופסא.<br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://1.bp.blogspot.com/-Ezp-fMqbYMc/TjFCbuy76eI/AAAAAAAAAQU/KBEYEno1_9U/s1600/amy2.jpg" imageanchor="1" style="clear:left; float:left;margin-right:1em; margin-bottom:1em"><img border="0" height="400" width="325" src="http://1.bp.blogspot.com/-Ezp-fMqbYMc/TjFCbuy76eI/AAAAAAAAAQU/KBEYEno1_9U/s400/amy2.jpg" /></a></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/9121607768488282162-14516094435204807?l=eroluno.blogspot.com' alt='' /></div>ארול אחדhttp://www.blogger.com/profile/14021717919833894848noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-9121607768488282162.post-47701199745774202192011-04-01T03:52:00.003+03:002011-06-29T18:41:31.999+03:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">אמצע הלילה. כבר שעון קיץ גאד דמיט. חיפשתי בכלל אלבום אחר שאני לא מצליח לאתר אבל במקומו מצאתי את הדיסק הכפול הזה של לורין היל. עשר שנים אחורה היא עלתה להופעת אנפלאגד, קצת מבולבלת, אולי קצת מעורערת, הקול כבר לא מה שהיה פעם והאקטיביזם החברתי קצת משתלט יותר מדי על המילים. אבל השיר הזה והרגע המדהים הזה שבו זמרת פורצת בבכי מהמילים שהיא עצמה כתבה. זה רגע שבו אתה אומר: וואו. איזה דבר מדהים זה מוזיקה.<br /><br /><br /><iframe width="425" height="349" src="http://www.youtube.com/embed/brWmS8As9Wk" frameborder="0" allowfullscreen></iframe><br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/9121607768488282162-4770119974577420219?l=eroluno.blogspot.com' alt='' /></div>ארול אחדhttp://www.blogger.com/profile/14021717919833894848noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-9121607768488282162.post-90529201013796784092011-03-27T04:20:00.000+02:002011-03-27T04:20:22.817+02:00זן נדיר.<br />השיר הזה תמיד שוחה לי ליד האזניים ואף פעם לא נכנס. תמיד מוכנס לקטגוריית המיינסטרים הלעוס והמאוס. תמיד גובה ממני נחרות בוז למשמע הפתיח שלו.<br /><br />אני שומע אותו עכשיו, את המילים שלו. ובוכה.<br />ככה סתם באמצע המשרד. באמצע הלילה. לבד.<br /><br />הגרון שלי מתפוצץ.<br />אין לי איך לרוקן אותו.<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/9121607768488282162-9052920101379678409?l=eroluno.blogspot.com' alt='' /></div>ארול אחדhttp://www.blogger.com/profile/14021717919833894848noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-9121607768488282162.post-71307047622032307662009-11-15T12:37:00.002+02:002009-11-15T13:06:02.953+02:00<p>אתר האינטרנט הגוסס של מעריב בחר לתת לכתבים שלו בלוגים משלהם - כן כן בדיוק כך - בלוגים משלהם ממש בחינם ובאופן סלקטיבי לחלוטין, שם הם יכולים לכתוב ככל העולה על רוחם ללא צנזורות, מחסומים רעיוניים ושאר תחלואות תקשורת ההמונים. על פי ההבטחה נקבל את הכותבים שלהם נטו, משחקים בתיבת החול הסטרילית של עצמם ורוקחים לבדם במעבדת הרעיונות הסודית שלהם. הבטחה נאותה כביכול, מעוררת עניין בוודאי, אבל איך נשתמש במילים עדינות? - ממש לא משהו שאתר אינטרנט בסוף 2009 צריך להתרגש ממנו. </p><p>החדשנות המעושה הזאת יכלה לצלול בשקט אל מעמקי האמנזיה הקולקטיבית שלנו, אלמלא <a href="http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&amp;encr_id=eb681a54e5fab943de3637e1d1cb52f4&amp;id=542&amp;page=1" target="_blank">הבלוג הזה</a> של מנחם בן, אותו מבקר ספרים טרחן מהאח הגדול שכל רצונו הוא להמשיך להמטיר עלינו מרעיונותיו הנשגבים בפטרוניות בלתי נלאית. באקט מגלומני בזעיר אנפין הוא מכריז על עצמו כמועמד לראשות הממשלה ומיד מקטין את ציפיותיו הוא עצמו: &quot;ואני יודע שאין לי (כמעט) סיכוי&quot;, ע&quot;מ למגר מראשינו מחשבה שדווקא סיכוי אין לו בכלל. והמצע? אוי, המצע... גבב שטויות חצי מומצאות חצי מעוותות, שכל תכליתו הוא עידוד עצמי של הכותב לגבי ידענותו, אמונתו וצדקתו, שכמובן אין שני להן במין האנושי, הסובל מבערות תהומית ומורכב ברובו מחבורה של מטומטמים באופן כללי.</p><p>בין שאר הפנינים ניתן למצוא את: &quot;להסביר מדוע ישו אינו המשיח, ואיפה טעה מוחמד בעובדות&quot; וגם: &quot;לפרוש מהאו&quot;ם&quot; ואפילו: &quot;להציג חלופות לטיפול באבחנות האיידס&quot;. יש גם ניסוחים הזויים נוסח: &quot;לחייב את הרופאים בזהירות עצומה...&quot; או למשל הבדלה בין &quot;איסור מוחלט&quot; ל&quot;איסור חמור&quot;. כל זה רק מארבעת הפרקים הראשונים, כשעוד מובטחת לנו רשימה ארוכה כהיקף הבלוגוספירה בהמשך הדרך. כלהט&quot;בים מוקדש לנו פרק שלם (פרק ד') אותו באמת צריך לקרוא כדי להאמין. מנחם בן סופק ידו אל לחיו ומורט ריסים לנוכח &quot;ההתפשטות ההומוסקסואלית&quot; ויש לו כמה רעיונות מהפכניים למיגור המגפה, שעצם קריאתם מעלה בי חזיון של ענן ורוד גדול שיורד מהשמיים ולוקח את כולנו לברלין שנת 33', שם בטוח יותר טוב. &quot;הגדרת ההומוסקסואליות כמעשה תועבה&quot; (איזו מין הגדרה משפטית זו?), &quot;מטפלת מינית סקסית חינם לכל הומו&quot;, &quot;איסור על מתן פומביות להומוסקסואליות&quot; – שזה אגב כולל גם איסור על מצעדי גאווה ומועדונים הומו-לסבים. בין לבין הכותב מתיפייף בגישה פסבדו-פלורליסטית: &quot;איסור חמור (WTF חמור???) על ביזוי ההומו-לסבים ועל יחס לא נאות אליהם מכל סוג&quot; וגם מעין תת סעיף שנותן חסינות להומואים שיצאו מהארון לפני העברת החוק – כלומר הם יוכלו להמשיך להזדיין בתחת, אבל זה רק מכורח הספק.</p><p>אז למה בעצם אני מתרגש? הרי מדובר באדם מוכר ודיעותיו מוכרות עוד יותר. כמו כן, ברור לנו שמדובר בפרובוקטור בגרוש שעיניו סומאו באור הזרקורים ומאז הוא רק חותר לשזוף בהם שוב, מכוח ההתמכרות הבלתי נשלטת שלו לתשומת לב ציבורית מהסוג הזול ביותר. ואכן, תגובתי הראשונה למקרא הטקסט הייתה גיחוך קל, ורפרוף חסר משמעות אל הבלוג הבא. אבל בכל זאת נותרתי עם מחשבות לגבי מה שקראתי. זה ליווה אותי לעבודה שם בין טלפון אחד לשני הסתדרו לי כמה מחשבות בראש. כלומר, בלי שאתכוון מנחם בן גורם לי להרהר בדבריו במשך יותר מ-24 שעות. ואם אני לא מצליח להתנער מהדברים, אז זה אומר דרשני. </p><p>ראשית, אני חושב שהעניין העיקרי פה אינו הרעיונות המסוכנים שמנחם בן מעלה, אלא הפלטפורמה עליה הוא מעלה את אותם רעיונות. NRG אולי אינו מצליח כפי שמעריב רוצים (או כפי ש-YNET מצליח, אם חייבים להיות ספציפיים), אך הוא עדיין זוכה לחשיפה גדולה. לא קשה להבין שכל רעיון הבלוגים האלה נוצר על מנת למשוך קהל קוראים חדש, מהסוג שהיה מדלג על NRG בד&quot;כ מייד אחרי שסיים לקרוא על הקטסטרופה התורנית בעמוד הבית. למעשה זו מכבסה של מדור ה&quot;דעות&quot;, רק שכאן הם מופיעים כתף אל כתף באותו האתר במעין מוטציה לא מובנת, שתפקידה בעיקר לעורר עניין בכמה שיותר חוגים שאולי יירצו להמשיך ולעיין. במילים אחרות – NRG יורה לכל הכיוונים ואין בזה שום פסול, אבל מעט אחריות מתבקשת מהקברניטים בכל זאת. כשאתה נותן לאדם כמו מנחם בן לפרסם את רעיונותיו בידיעה מוחלטת כי הם פרובוקטיבים במתכוון ובידיעה כי הוא יביא לך רייטינג, אתה תומך באופן בלתי נמנע ברעיונות אלה. אני יכול לדמיין לעצמי שיחה בין העורך למנחם בן שבה הוא מציג לו את רעיון הבלוג וזורק לו בחצי אגביות לפני שהוא עוזב את המשרד: &quot;ותעוף על זה, כן? אני רוצה פה דם!&quot;.</p><p>לא ידוע לי אם למנחם בן היה אי פעם בלוג, אבל חיפוש בגוגל לא מעלה שום דבר כזה. מטבעו, בלוג אמור למשוך אליו קהל קבוע: קהל שנהנה לקרוא את דבריו של הכותב, מזדהה איתם או מועשר מהם. בלוג שמנוהל באופן פרטי וכל חשיפתו באה לו בזכות בעליו יהיה לרוב בעל קהל מוגבל יחסית, שיהיה מורכב בעיקרו מאנשים ששמעו עליו מפה לאוזן (או מלינק ללינק). פוסט ממוצע בבלוגים הנקראים ביותר ברשת יגרור אחריו לא יותר מ- 30-40 תגובות. למנחם בן התאספו כבר 70 תגובות נכון לרגעים אלה, כאשר תחת חלק גדול מהתגובות התווספו דיונים. אני חושב שלמעלה מ- 90% מהתגובות שוללות את דבריו של בן ולא באמת קראתי את כולן, אבל עצם קיום הדיון המסיבי הזה סביב מקבץ רעיונות מופרך נותן לרעיונות אלה תוקף וזכות קיום במדינת ישראל בסוף העשור הראשון של המילניום החדש. במילים אחרות: אם מנחם בן היה זועק את דבריו באיזה צומת בתל אביב, אף אחד מהאנשים האלה (כולל אותי) לא היה טורח להגיב לו.</p><p>אני לגמרי מאשים את NRG בפופוליסטיות זולה, בכך שהביאו את מנחם בן רק בשביל הפרובוקציות שהוא מייצר ובתקווה (שהוכיחה את עצמה עד כה) שהוא ימשוך אש וקוראים נוספים אל האתר שלהם. שנאמר גם פרסום רע הוא פרסום טוב כמובן. אבל NRG ומנחם בן הם לא היחידים שזוכים לחשיפה כאן. סביב הבלוג שלו מרצדים לא פחות משישה חלונות פרסומת – אחד מהם שקוע עמוק למטה בתגובות. ומי מפרסם? בריאות כללית, בנק הפועלים, בנק לאומי, בזק, אייר פראנס, ג'רוזלם פוסט, בדג'ט השכרת רכב וגם מעריב בעצמם שמנסים למכור לך מנוי למהדורה הכתובה שלהם, שם תפגוש את מנחם בן המצונזר כביכול במדור הספרות. האם החברות המפרסמות מודעות למקום שנתנו להן? האם חלון פרסומי בבלוג של מנחם בן עולה יותר מחלון בבלוג של דן שילון, נניח? במידה ולא – האם אין זו זכות המפרסם לדעת על איזו משבצת בדיוק הוא משלם ואיזה תוכן יופיע תחת הלוגו שלו? האם אין זו זכותו לדעת איזה קהל נכנס לעמוד שבו הפרסומת שלו מופיעה ובאיזה הלך רוח מדובר? מכיוון שאני לא באמת יודע את התשובות לשאלה זו אני רק יכול להניח ש-NRG מוכרים את המקומות האלה במעין חבילה ונותנים לפרסומות חשיפה יחסית לסכום הכסף ששילם המפרסם. אם זה כך, הרי שהמפרסמים נתונים לרנדומליות של רובוט הקובע לכאן ולכאן את איכות הפרסום שהם זוכים לה.</p><p>אבל מה שמדאיג עוד יותר הוא מה קורה במידה והמפרסם כן יודע היכן הפרסומת ממוקמת וכי יש לו יכולת לבחור: כיצד זה אמור להשפיע עלי כלקוח הומו של בנק לאומי? כיצד אני אמור להרגיש כהומו שבוחר לנצל את מבצעי הסתיו של אייר פראנס? הרבה מהפרסומות פונות לציבור המנהלים בישראל, מציעות הצעות מגוונות לטלפון מנהלים, חשבון מנהלים או מכונת קפה למנהלים. האם ציבור המנהלים בישראל הוא באמת מובחן אצל המפרסם כציבור סטרייטי? נגיד ולא – האם פרסום בפוסט כזה של מנחם בן לא מקבע בדיוק את ההבחנה הזו? אם הייתי נכנס ביום שבת בבוקר לקרוא את הבלוג הזה ומוצא שם את החברה שלי מפרסמת, כיצד אני אמור להתייחס למקום העבודה שלי מעכשיו? המרדף אחרי קהל פוטנציאלי רומס חלק גדול מהקהל שכבר שייך לך. אם אני עומד בראש אחת מהברות המפרסמות הייתי שולח הוראה חריפה לקברניטי NRG להסיר את המודעות שלי מהאתר שלהם לאלתר ודורש את כספי בחזרה. הכסף שלי שנמצא בבנק לאומי מממן את הפרסומת הזו, שמממנת את הפלטפורמה ש-NRG נותנת למנחם בן כדי לשלול את זכותי לחיים רגילים במדינה שבה אני חי ומשלם מיסים כאחד האדם. אם כל זה נעשה בידיעה גמורה אז באמת שלא התקדמנו הרבה מאז שנת 1933.</p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/9121607768488282162-7130704762203230766?l=eroluno.blogspot.com' alt='' /></div>ארול אחדhttp://www.blogger.com/profile/14021717919833894848noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-9121607768488282162.post-36322259715667358882009-09-26T13:11:00.001+03:002009-09-26T13:11:40.714+03:00<p>אלה שוב רוחות מערביות קרירות שמחדירות לגוף שלי צמרמורות קלות של התרגשות. החורף עוד לא כאן, אבל הוא מאותת לי שהוא מגיע, מרגיע אותי ששוב, לפחות לחצי השנה הקרובה הולך להיות פה בסדר.</p> <p>איזה דברים תביא איתה שנה חדשה? אילו התרגשויות חדשות צופנות בחובן הטיפות הראשונות? אני מסניף את הריח הזה עמוק ככל שהריאות שלי מסוגלות לקחת. לא רוצה לבזבז אף טיפה ממנו, מאותה התרגשות ראשונית שאוחזת בי כל שנה בתקופה הזאת. </p> <p>הסתיו הוא החיים, הוא הדלת המסתובבת שמחזירה אותך למסלול. קליפות הזיעה והלכלוך של הקיץ מתקלפות להן לאט, מותירות אותי כמו תינוק עירום מול הרוחות הקרירות. ואני נהנה מכל רגע, עומד ומתענג, נותן להכל לזרום. </p> <p>בחורף קורים דברים טובים. שיבוא כבר!</p> <div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/9121607768488282162-3632225971566735888?l=eroluno.blogspot.com' alt='' /></div>ארול אחדhttp://www.blogger.com/profile/14021717919833894848noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-9121607768488282162.post-17419106259862821182009-09-09T02:21:00.001+03:002009-09-09T02:21:25.345+03:00<h6></h6> <p>עדכון קצר, כי אני מרגיש שאני לא מסוגל להמשיך לכתוב כאן בלי להתייחס למה שקרה מאז פרסמתי את הדבר <a href="http://eroluno.blogspot.com/2009/08/blog-post.html" target="_blank">הזה</a>.</p> <p>פניתי למספר ארגונים גאים. בחלקם קיבלתי התייחסות ומחלקם לא שמעתי עד היום. נכון להיום אין שום ארגון שפועל באיזור טבריה, מה שאומר שאם אני מתחיל משהו אז זה באופן די עצמאי, שידרוש ממני למעשה המון זמן פנוי שפשוט לא קיים ומשאבים שמצחיקים את מי שמשלם לי משכורת.</p> <p>הלכתי גם למיונים של איגי – ארגון הנוער הגאה. ההרגשה הייתה שמחפשים אנשים לסיירת עילית או משהו ואני באמת לא מזלזל בעצמי אבל קצת קשה לי עם הקונספט של מיונים סטייל סלקום לארגון התנדבותי. מעבר לכך קיבלתי רושם שגם שם דורשים קצת יותר מדי מזמני הפנוי שלא ממש קיים. אז ויתרתי באמצע המיונים ושחררתי אותם מעול נוכחותי.</p> <p>אני סטודנט ועובד במשרה מלאה. אני חושב שמותר לי להכיר במגבלות הזמן והתקציב שלי. התנדבות זה לא בשבילי, את יכולות התמיכה והעידוד שלי אני יכול לתרום לחברי ומכרי שלא מפסיקים לצאת מהארון בזמן האחרון. כן ירבו! אוהב את כולכם!</p> <p>שולחן נקי? אפשר להמשיך? יופי!</p> <div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/9121607768488282162-1741910625986282118?l=eroluno.blogspot.com' alt='' /></div>ארול אחדhttp://www.blogger.com/profile/14021717919833894848noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-9121607768488282162.post-625355097360881312009-08-16T03:07:00.001+03:002009-08-17T15:03:17.212+03:00<p>בין כל מה שקורה במדינה הזאת ובין כל מה שלא ממש קורה אצלי בינתיים, עומדות הציפיות שלי ממני והתירוצים לעצמי, שאותם אני מתבייש אפילו להעלות על הכתב. זה לא שאני לא מסוגל, אני יודע, זה פשוט שהרצון לא מושך לכיוונים הנכונים. תראו למשל את המנוי בחדר הכושר: מאז שנהיה פה חם אני מסרב בתוקף לפדל לשם. ומאז שאני לא מפדל אני בכלל לא מטריח את עצמי. וככה, הקיץ נהיה מכביד עוד יותר.</p> <p>אז בואו נהיה כנים, החיים לא קקה לגמרי. השבוע אפילו הוזמנתי לחתונה, שגרמה לי להיראות לרגע כאילו אני ממש עשירון עליון. זה היה בדיוויד אינטרקונטיננטל וכל מנה שם עלתה בערך כמו המשכורת החודשית שלי, שזה לא הרבה בכלל, אבל בכל זאת אם מישהו מחליט לזרוק את זה על אוכל אז חייב לצאת משהו טעים. אז התלבשתי ובאתי וכשהבנתי את הקונספט הסתובבתי וחזרתי. אבל זה לא אומר שלא נהניתי ובכלל, החיים ממש לא קקה כמו שמספרים לכם. הנה, תראו את אח שלי: הוא חזר ממסעותיו בחצי הכדור הדרומי, כולו שזוף, חטוב ובוגר במליון שנה ממה שהכרתי אותו ושככה יהיה לי טוב - אללי, עכשיו הוא גילה שהוא צריך להתחיל לעבוד. אני אומר לכם, החיים שלי דבש!</p> <p>עשיתי היום ספירת מלאי. מספרי ברזל להתפקד – כל החברים שלי בחיים. וזה לא משהו שבא כמובן מאליו בימים האחרונים. תחת כל עלה רענן ניתן למצוא היום חלקי גופות כאלה ואחרות – לא משנה מאיזו עדה. העניין העיקרי הוא בטחון הציבור וראש הממשלה המזעזע גם ככה שלנו הביע זעזוע עמוק וניגב זיעה מהמצח והבטיח שהוא ייכנס לעובי הקורה ובכלל, איזה מזל שאף אחד לא שואל אותו כלום על חיילים חטופים ובעיות ביטחוניות. כל עוד אנחנו רוצחים את עצמנו ממש אפשר לחשוב שאנחנו חיים במדינה נורמלית. התיקון כבר נעשה, עכשיו צריך רק לחשוב חיובי.</p> <p>בין מאי לספטמבר, נראה שכבר אנחנו קרובים לסוף של העונה הנוראית הזאת. לפעמים בערב מרגישים כבר משב צונן שמביא איתו בשורות לימים צוננים יותר. עוד חודש כבר אפשר יהיה להטמין את הפקעות החדשות בעציצים, עוד חודשיים חוזרים ללמוד, עוד שלושה חודשים אני כבר יכול להשוויץ במעיל המהמם שקניתי בניו יורק. אוגוסט הוא מקור כל הרוע שבעולם, אני עדיין איתן בעמדתי לגביו, אבל הרי מה הוא הטוב שבעולם בלי הרע? שבועיים למנאייק.</p> <p>בין הפט שופ בויז למדונה, מזל שיש לי קצת זמן פנוי לשמוע דברים חדשים. שנת 2009 לא מוכיחה את עצמה כמוצלחת כקודמתה, אבל זה לא אומר שחסרים כאן דברים נפלאים לפנק לי את האוזניים. אם יש משהו נפלא בקיץ הוא הפסקול המשובח שהוא מספק לנו ואני לא מדבר על שאקירה חו&quot;ח. העונה החמה הזאת משחררת את הפיוז להרבה אמנים שמצליחים לנתב את האנרגיה הסולרית הזאת להתפרצויות אושר גלומות. אני מצרף כאן את הפלייליסט הקייצי שלי. <a href="http://rapidshare.com/files/268346411/Summer_playlist.rar" target="_blank">תורידו</a> ותהנו:</p> <ol> <li>Voxtrot – Berlin without return</li> <li>Delorean – Seasun</li> <li>Bibio – Lovers carvings</li> <li>Grizzly Bear – While you wait for the others</li> <li>The Maccabees – Seventeen hands</li> <li>Metric – Sick muse</li> <li>Regina Spektor – The calculation</li> <li>Simian Mobile Disco – Audacity of huge</li> <li>Stuck In The Sound – Ouais</li> <li>Think About Life – Johanna</li> <li>We Were Promised Jetpacks – Quiet little voices</li> </ol> <div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/9121607768488282162-62535509736088131?l=eroluno.blogspot.com' alt='' /></div>ארול אחדhttp://www.blogger.com/profile/14021717919833894848noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-9121607768488282162.post-43948557319607909692009-08-04T02:17:00.001+03:002009-08-04T02:18:16.512+03:00<p>אני מנסה לכתוב כבר יומיים וכל מה שיוצא הם רצפים לא ברורים של דברים שאמורים לבטא את איך שאני מרגיש. איכשהו ברגע שהמילים האלה עוברות את המקלדת הן נראות לי תלושות ומיותרות, קליפות שום מתעופפות ברוח הבקספייס. זה בעיקר בגלל שאני לא באמת יודע למקד את מה שעובר לי בראש. אני מנסה לסכם את מה שאני יודע מול מה שאני חושב, את העובדות הפנימיות שלי אל מול המציאות, מנסה להתאים את החלקים של הפאזל המופרך הזה ושום דבר לא מתחבר לי כמו שצריך.</p> <p>אני יודע שפגעו בי. אני יודע, בתוך תוכי, שהפגיעה הזאת היא לא אהבה נכזבת או כל שטות אחרת שמנסים לרכך איתה את המכה הזאת. גם אם זהות הרוצח לא ידועה, הפעולה שלו היא פגיעה ישירה בי ובחברים שלי, בכל אלה שאוהבים קצת אחרת, בכל אלה שחיים אחרת, שנראים אחרת ומתנהגים אחרת. ושלא תבינו לא נכון, אני מוקף סביבה תומכת ואוהבת. מעולם לא נפגעתי מהומופוביה אלימה ומעולם לא נתקלתי בדעה קדומה על הומואים שלא הצלחתי לשנות. אבל אני יודע – יכולתי להיות גם אוחצ'ה מוחצנת, יכולתי להיות גם טרנסג'נדר, יכולתי להיות גם דו. יכולתי להיות כל אותם תתי מיעוטים שסופגים את מירב החבטות וזועקים לשמיים את העובדה הניצחת שאנחנו נוטים לשכוח אותה לעיתים קרובות מדי: אנחנו מיעוט נרדף. כולנו! אנחנו קהילה מובדלת, שהחברה מסביבה מוצאת אותה מספיק מוגדרת כדי לאפשר תקיפה כזאת כנגדה. וזה לא שאנחנו לא אלה שהגדרנו את עצמנו, זה פשוט שלא הייתה לנו ברירה אחרת!</p> <p>והידיעה הזאת – ההבנה הזאת - חופרת בי. היא מטשטשת את כל מה שמסביב ויוקדת בליבה שלי, בקיום ובמהות שלי. הוא פגע בי כי אני זה אני. לא בגלל מה שעשיתי, לא בגלל מה שאמרתי, לא בגלל שהחצנתי או בגלל שהסתרתי, אלא בגלל מי שאני. בלי הנחות, בלי הפרדות, הוא כיוון נגדי כפי שהוא כיוון נגד כל בן קהילה אחר.</p> <p>אני מניח שמכאן והלאה דברים לא אמורים להיראות אותו דבר. כשגרתי בתל אביב שכחתי מכל החושך ששורה בפריפריה. היום, כשאני כאן בחזרה אני מוקף בבועה שיצרתי לעצמי. בועה שבה אני מחוץ לארון וכולם בסדר עם זה ואין שום סיבה להאמין שמישהו בחוץ סובל בדיוק מאותן התחבטויות שאני סחבתי איתי במשך 23 שנים. אבל הנה, בסופו של דבר אתה נאלץ להבין שהדרך היא אותה דרך, התחנות הן אותן תחנות ורק האנשים שעולים ויורדים בהן משתנים. אתה ממשיך הלאה, זה לא אומר שלא נשאר כלום מאחוריך. ואותם נערים, שעכשיו מבקשים חריץ בארון שיוכלו לפרוץ ממנו, קיבלו טריקה עזה ונועלים עצמם מבפנים מרוב פחד שאלה יכלו להיות גם הם, בכל מקום אחר. בלי תקווה הם לא ייצאו, בלי תקווה גם אנחנו לא היינו יוצאים. אלה לא רק הדיבורים שלנו אלא גם המעשים שלנו שיוכיחו שגם לנו מגיע ושאנחנו כאן.</p> <p>אני כאן. ועוד לא יודע לאן אני ממשיך ואיך אני פועל, אבל היריות בנחמני פוצצו בי מכלול שלם של רגשות שלא מרפים ומעסיקים אותי בלי הרף. אני חייב לעשות משהו, חייב לפעול. הפוטנציאל כבר כאן והוא קיים. אני יוצא לדרך. </p> <div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/9121607768488282162-4394855731960790969?l=eroluno.blogspot.com' alt='' /></div>ארול אחדhttp://www.blogger.com/profile/14021717919833894848noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-9121607768488282162.post-51003368183572274662009-07-30T02:16:00.001+03:002009-07-30T02:24:37.658+03:00<p>כבר מיום ראשון אני מוצף במסרים מכל מיני כיוונים שאני פשוט ח-י-י-ב להושיב את עצמי מול הערוץ הראשון ולראות את הסרט של מיקי רוזנטל "שיטת השקשוקה" (ניסיתי מליון ואחת ווריאציות ואין שום דרך לשלב את השם הזה במשפט כך שיישמע מחודד או שנון). סמסים, טוויטרים, סטטוסים בפייסבוק ומה לא – אי אפשר היה להתחמק מההלך הכללי שביום שלישי בערב ייפול דבר במדינת ישראל וירעיד את המפה התקשורתית.</p> <p>אז מה נראה לכם? ברור שצפיתי! שאני אפספס?! ותנו לי לספר לכם – אור ליום רביעי השמש זרחה כסדרה. אפילו היה חם. העניין הוא כזה: אני לא איזה מבקר טלוויזיה מבריק וגם לא ממש שוחה בכל הרפש הזה של פוליטיקה והון ושלטון וכלכלה וכאלה, אבל אני יודע לזהות מתי מנסים לעשות עלי מניפולציות ורוזנטל אפילו לא עושה את זה בצורה מעודנת, בואו נאמר שגם לא ממש מתוחכמת. כבר בתחילת הסרט הוא מכשיל את עצמו באופן שישליט על כל מה שיבוא אח"כ טעם נפגם. כאשר הוא מגולל את סיפורה ההיסטורי של משפחת עופר הוא מטריח את הצופה גם בהיסטוריה של משפחתו שלו ובהיסטוריה האישית שלו בתור עיתונאי. המסר הוא ברור: בד בבד עם צמיחתה של המפלצת הקפיטליסטית צמחה גם דמותו של הלוחם הסוציאליסט האחרון – הלא הוא רוזנטל בכבודו ובעצמו – והוא ורק הוא יוכל לכרות את ראשה (המפוצל, כמובן) של המפלצת האיומה. בתסריט שכמו לקוח ממערבון זול במיוחד מציב רוזנטל את עצמו אל מול האחים עופר לדו-קרב אחרון וחסר סיכוי – כיצד ינצח הבורג את המכונה?</p> <p>ברגע שאדם בר-דעת צופה בפתיח שכזה הוא מבין ששוב אין תועלת בבולדוג שקנינו לנו לשמירה. הון-שלטון היא אחת המשוואות החמורות ביותר המאיימות על קיום הדמוקרטיה, ומדינת ישראל כך נראה, טרחה להפריט גם את ערכיה הבסיסיים ביותר. פלורליזם? שוויון הזדמנויות? ברור שיש – אבל כמה אתה מוכן לשלם בשבילם? הימצאותם של למעלה מ- 40% מנכסי המדינה בידי מספר מצומצם של משפחות האלפיון העליון שם אותנו במקום שנקודת האל חזור כבר רחוקה ממנו שנות אור. לתקן לא בטוח שאפשר, אבל למנוע מהמצב להידרדר עוד יותר, אפשר בהחלט. לשם כך אנו זקוקים לתקשורת עירנית, לציבור קשוב ולמערכת משפטית בעלת שיניים. בפועל, המערכת המשפטית מסורסת על ימין ועל שמאל והציבור נאלץ לספוג פעם אחר פעם גזירות חדשות, אשר תורמות לחוסר היכולת הכללית שלו להגיב. התקשורת מצידה כפופה לשיקולים כלכליים של… ובכן של אותן משפחות בדיוק שעליהן היא אמורה לשמור.</p> <p>אין לי מילים מספיק גדולות להסביר למה הסרט הזה הוא כל כך חשוב ולמה הוא כל כך נחוץ בנוף תקשורתי כמו שקיים כאן כיום. בגלל שכך אין לי מילים מספיק בוטות כדי להסביר את האכזבה שאוכלת אותי מאז שצפיתי בו. רוזנטל ניכס לעצמו את המאבק נגד השחיתות. זה לא מאבק שלי ושלכם. זה מאבק של רוזנטל באחים עופר. קשה מאוד להתעלם מהתחושה הקשה שיש כאן משהו שלא מספרים לנו, משהו אישי הרבה יותר מהפרטת בז"ן וצים. קיים משהו בבסיס המערכה הזאת שצובע את כל מסע הצלב הזה בצבעים מסריחים של צביעות איומה. קשה לשים את האצבע איפה בדיוק זה בא לידי ביטוי, אבל הלהט הקדמון למשל בו שועט רוזנטל לעבר סמי עופר עם המצלמה ורודה בו על תרומתו למוזיאון תל-אביב, הלהט הזה נראה קצת מעורבב עם חומרים שאינם עיתונאים גרידא, חומרים, שאם היו מוצפים אל פני הקרקע, היו מן הסתם נחשבים כהפרה חמורה של אתיקה עיתונאית.</p> <p>אבל רגע, האחים עופר תבעו 3.5 מליון ממיקי רוזנטל. גם הם פועלים נגדו בכלים שיש בידיהם, אז מה רע שהוא נלחם בהם בכלים שיש ברשותו? הבעיה היא בעיה אתית מרכזית: תקשורת היא כלי ציבורי. זה שאתה עיתונאי ויש לך מצלמה וסלולרי מלא בטלפונים של אנשים חשובים, לא מתיר לך לעשות בהם שימוש כדי למגר את אויביך האישיים. יש גבול דק מאוד בין עיתונאות חוקרת לעיתונאות משמיצה ומטרידה. משנחצה הקו הזה כל תוצאה שתצא אינה עיתונאית והיא לוקה בחטא הסובייקטיביות. בכל כתבה עיתונאית קיים בסיס סובייקטיבי, אך ברוב המקרים הוא נסבל. רוזנטל, משהרגיש כי הוא הולך לאיבוד, התחיל להשתמש במניפולציות הכבדות ביותר – ציניות, לעג ובריונות עם המצלמה. זה פספוס טרגי של תחקיר עיתונאי חשוב מאין כמוהו. פספוס שמגמד את מימדי הבעיה שבה הוא מטפל למימדים של זבוב: זה מעצבן וזה תמיד מסתובב באוויר, אבל זה לא באמת מזיק. </p> <p>אם רוזנטל היה מתעסק פחות באחים עופר ויותר בתחקיר שלו הוא היה מגלה שהחומרים הטובים ביותר נמצאים לו מתחת לאף. למשל, אלי גולדשמיט – פעם ח"כ ויו"ר ועדת הכספים. היום? עו"ד של האחים עופר. יותר מזה בשביל הון-שלטון? יותר מזה בשביל שחיתות פוליטית? הלוואי ואזכה לראות כי התבדיתי, הלוואי והסרט הזה יכה את הגלים שלהם הנושא הזה ראוי, הלוואי ונתעורר. בינתיים, נראה כי כלב השמירה של הדמוקרטיה לא מסוגל לפתוח עיניים אפילו על עצמו.</p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/9121607768488282162-5100336818357227466?l=eroluno.blogspot.com' alt='' /></div>ארול אחדhttp://www.blogger.com/profile/14021717919833894848noreply@blogger.com3tag:blogger.com,1999:blog-9121607768488282162.post-35515471657295017512009-07-29T00:48:00.000+03:002009-07-29T00:50:32.440+03:00<p>לפעמים אני עורך חישובים של רווח והפסד. זה מין נוהג כזה שעוזר לי להרגיש כאילו יש לי איזושהי שליטה בחיים שלי. יש מסלולים מסוימים במוח שלי שיודעים שהשליטה היא כולה שלי, שכל מה שאני עושה הוא מתוך בחירה אמיתית ורצונית שלי. יש מסלולים שיודעים שזה בדיוק ההיפך. הבעיה היא שסטודנט לפסיכולוגיה מכיר בעצמיותם של כל המסלולים האלה ויודע שברגע שהוא מתחיל לחשוב עליהם המוח שלו פשוט מתחיל להתמלא במנורות מהבהבות וסירנות שתמיד מסתיימות בתאונה של כאב ראש נוראי והבטחה חד משמעית לא לחשוב יותר אף פעם. לעולם!</p> <p>ובכל זאת – רווח והפסד, כי שליטה זה דבר חשוב. עזבתי את תל אביב בתחושה של שובע. מה זה שובע? בחילה מרוב גודש תהיה הגדרה נכונה יותר. אחד הפוסטים האחרונים שפרסמתי באטרף וגם אחד מאלה שאבדו לי לעולם לבלי שוב, היה מעין מכתב ארוך ומשתלח בכל מה שראיתי כרע וחולה בתל אביב. כיום אני יודע שזה בעיקר היה כל מה שראיתי רע וחולה בעצמי ונוח היה לי להאשים את המקום שבו אני נמצא. הדריכה במקום, המוקסמות מתרבות הצריכה הבלתי מוגבלת, הישיבה האינסופית בבתי קפה והשעמום הנורא שכרסם בכל פינה של מסגרת שבה שמתי את עצמי, אני יודע שאלה הדברים שהרחיקו אותי. הדברים שהחזירו אותי הביתה עם ההבנה שכתובת לא משנה את החיים. כלומר, לא באופן הבסיסי שהייתי רוצה.</p> <p>שנה אחרי ועוד פעם מתחילים הקוצים. אני יודע שהלימודים האלה הם הדבר הכי טוב שעשיתי בשביל עצמי מאז ומעולם. אני גם יודע שעצם השהייה שלי פה מונעת ממני את האסון הכלכלי שהיה קורה לי אם הייתי נשאר להיות סטודנט. אבל ריק לי פה. ריק במובן הבודד ביותר. משפחה וחברים סטרייטים זה סבבה לגמרי, אבל זה לא הצבע שהורגלתי אליו. זה לא מספק, זה תמיד נראה חיוור, תמיד חסר. הסביבה שלי מקבלת אותי באופן מדהים. בחיים שלי לא חשבתי שאצליח לעשות טיזינג לטבריינים בלי לחטוף מכות. העניין הוא שאני מקוטלג כאן. מותר לי לעשות ולהגיד דברים בגלל שאני הומו וזה בסדר, אבל אני תמיד אהיה ההומו. זאת הקטגוריה אליה אני משתייך. וזה כבר לא משנה עם מי אני יודע ומה אני אומר.</p> <p>להיות מחוץ לארון כאן שם אותך במקום קצת בעייתי. מצד אחד כולם יודעים והם בסדר עם זה, מצד שני אתה מקוטלג. מצד אחד אני מרגיש בנוח עם עצמי ועם המשפחה שלי בכל פעם שאני צריך לקחת את האוטו או להפסיד ארוחה בשביל איזה דייט, אבל מצד שני כמות הדייטים שאדם מחוץ לארון מסוגל להשיג נמוכה משמעותית מאשר של אדם ארוניסט. זה הפתיע אותי כמו ברק כשגיליתי את עצמי מבודד פה לחלוטין.</p> <p>אז הנה מתחילות ההתחבטויות לגבי שנה ג'. להשאר כאן? לחזור לתל אביב? מה הרווח? מה ההפסד? במה אני יכול לעמוד? והנה המסלולים שלי מתחילים להתווכח עוד פעם. מנורות ירוקות כנגד אדומות, מליוני חיווטים באזור הפרונטלי מנסים לדכא את האזורים הנמוכים, אבל אני יודע: כאב הראש כבר כאן.</p> <p>למישהו יש אדוויל?</p> <div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/9121607768488282162-3551547165729501751?l=eroluno.blogspot.com' alt='' /></div>ארול אחדhttp://www.blogger.com/profile/14021717919833894848noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-9121607768488282162.post-92000617894643068282009-07-25T23:16:00.001+03:002009-07-25T23:16:57.685+03:00<p>כמה זמן? שנתיים בערך? לא יודע, קצת קשה להסביר היעדרות כזו כי אין ממש סיבה. אולי לא הרגשתי צורך, אבל גם זה לא ממש נכון, כי כבר הרבה זמן בוער לי לשבת ולכתוב. כמו פעם, פשוט לשפוך ולהרגיש את הסיפוק אחר כך. אולי זה מחוסר זמן, אבל זה בעיקר יהיה תירוץ בשביל אחרים. לא לעצמי, כי אני יודע טוב מאוד מה קורה עם הזמן הפנוי שלי. אז אני לא יודע להסביר למה, אוקיי? זה גם לא כזה חשוב. העיקר שחזרתי. לפחות בכוונה הכללית.</p> <p>זה הבלוג המקורי כפי שפורסם באטרף לפני שנתיים. התקפי עצבים שעברו עלי (זה קורה לי לפעמים) גרמו לי למחוק את כולו מהאתר ההוא. בדיעבד אני מצטער על כך מאוד כמובן. חלק מהתגובות שם היו יקרות לי מאוד ואין לי שום דרך לשחזר אותן עכשיו ככה שזה ממש מבאס. באופן מפתיע גם לא גיביתי את כל הבלוג, כך שיוצא שהרבה מאוד פוסטים פשוט נידפו להם ברוח. אני מנסה להפעיל את מיטב המוחות למען שיחזורם אבל אני יודע שהסיכויים ממש נמוכים.</p> <p>אז לטובת החדשים, כדאי מגלגל למטה ולהתחיל לקרוא. זה באמת לא טרחני מדי, סה&quot;כ די זורם. לטובת אלה שחוזרים בהמוניהם אני מבטיח שורה חדשה של פוסטים בקרוב. קצת מהזבל שהכרתם וקצת זבל חדש. בכל זאת, עברו שנתיים.</p> <div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/9121607768488282162-9200061789464306828?l=eroluno.blogspot.com' alt='' /></div>ארול אחדhttp://www.blogger.com/profile/14021717919833894848noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-9121607768488282162.post-69964256755277774162007-09-16T02:36:00.000+02:002009-07-29T12:52:12.892+03:00<p align="right"><span style=";font-family:Arial;font-size:85%;">כרגיל, דווקא ביום שממש לא בא לי לעשות שעות נוספות אני נתקע במשרד עד מאוחר. מרפי ואני חברים טובים ואני בכלל רבע סקוטי. בכל מקרה, את הטלפון האחרון הצלחתי לנתק רק ב- 13:00 ועוד נשארו לי חמישה בתי מלון שהייתי צריך להמציא למישהו באירופה במקומות שאין בהם אפילו אכסניה אחת פנויה. זה הסתיים בערך ב- 14:00 והטרמפ שלי לצפון כבר עשתה לי פרצופים של געפילטע ששמו עליו יותר מדי חזרת. מכיוון שאני יוצא מהמשרד ולא חוזר אליו עד אחרי יום כיפור (פסיכומטרי אללה ייסתור) ומכיוון שבעצם אנחנו עוברים למשרד חדש הייתי צריך לארוז את כל החפצים שלי לארגזים חומים קטנים ולכתוב עליהם "שביר" כדי שלא יחרבו לי את המרצ'נדייז של אייר פראנס ובריטיש. אני אורז את המגרות שלי, מוצא שם מסמכים ופתקים שכבר מזמן אין להם שום משמעות. המון דברים אני זורק לפח, חלק אני שומר כי הם מעלים בי חיוך. כשיצאתי משם אחרי רבע שעה בערך השולחן שלי היה מיותם וחשוף. אהבתי את המשרד הזה מאוד, היה בו מין חום אנושי כזה, קטן ואינטימי. אנחנו עוברים למשרד גדול פי ארבע בבניין זכוכית ומתכת ומתחת מסעדה רוחשת ורועשת. מפינת הרחוב השקטה שלנו אנחנו עוברים למרכז הקלחת של רחוב הברזל. יהיה לי קצת קשה להתרגל אני מניח.</span><br /></p> <p align="right"><span style=";font-family:Arial;font-size:85%;">אחרי שלוש שעות של פקקים הצלחתי להגיע לכפר תבור. אבא שלי בא לקחת אותי משם עם המזדה שלנו, חורק בלמים בסיבוב של הכיכר ומחריד את מנוחת החג של המושבה עם קרידנס קלירווטר בווליום בלתי אנושי. הוא חווה עכשיו תחייה מחודשת של השנים ההן, שהיה נער פוחז, גונב טרקטורים מהגד"ש ומשדל נערות תמימות מקיבוצי האזור לבוא אליו לשמוע תקליטים. עד היום הוא שומר בקנאות על הפטפון הישן ועל האוסף העצום של התקליטים שלו. מאז שגילה את עולם תוכנות שיתוף הקבצים הוא אדם מאושר. המחשב שלנו, שפעם היה עגלה מקרטעת שלא מסוגלת לסחוב אפילו סוליטייר פשוט, הפך לג'וקבוקס צבעוני שפולט צלילי ניל יאנג, ג'ו קוקר, ג'ימי הנדריקס ואריק קלפטון כמו היה במת מופעים בוודסטוק. אבא שלי מתרווח בכיסא ומזייף באושר אל חלל המכונית. מפעם לפעם הוא עוצר את השיחה ומגביר את המוזיקה, שואל: "את זה אתה מכיר? אתה יודע מה הסיפור של השיר הזה? אחחח... הכרתי פעם בחורה....". זה תמיד קשור לבחורות וזו תמיד אהבה. מבחינתו למוזיקה אין כל קיום אחר. אני אוהב לראות את אבא שלי מתרפק על הזכרונות האלה שלו. אני לא יודע איך הייתי מתייחס לשירים האלה אם הם לא היו חלק מהנוסטלגיה הזאת.</span><br /></p> <p align="right"><span style=";font-family:Arial;font-size:85%;">ארוחת חג בחדר האוכל. מגישים געפילטע בקונטיינר גדול עם חזרת וגזר וכל מה שצריך. סבתא רוטנת: "פעם היו מכינים פה געפילטע אמיתי. היום סתם קונים". סבא מוסיף בהטעמה שלפחות על הקניידעלאך לא ויתרו פה, אבל למה זה רק בפסח? יונה מהאקונומיה עוברת על התפוחים החתוכים שמרוכזים סביב קערת הדבש הגדולה. היא בודקת אותם קצת לוודא שהם לא משחירים חלילה והיא נראית מרוצה. התפוחים האלה בהחלט ימשיכו איתנו גם למחר ולשאר ימי החג, את שאר התפוחים נוכל לשמור לדגלים של שמחת תורה. הכל בסדר, כלום לא השתנה.</span><br /></p> <p align="right"><span style=";font-family:Arial;font-size:85%;">הרבה אורחים בחדר האוכל. כמעט כולם חזרו לקיבוץ לרגל החג. בני הכיתה שלי, מפוזרים בתפוצות ככל שיהיו, הציגו נוכחות מלאה. את כולם פוגשים בחדר האוכל והשולחנות תפוסים כולם. מי שלא שמר לעצמו מקום מראש עומד עכשיו עם מגש האוכל מבולבל ולא מוצא היכן לשבת. כל החברים ישובים סביב השולחנות בבגדי חג ורחש השיחות משתיק כל צליל אחר. כולם כבר כאן – אפשר להתחיל במלאכת העידכונים: מי בגד במי? את מי פיטרו ולמה? מה ההיא עשתה ואיך היא העזה? שמעתם על הבן של זה? אומרים שהבת שלהם אנורקסית... דברים כאלה. זה באמת מעניין ובאמת נחמד לי לשמוע את כל זה. קצת תחושה של בית, קצת תחושה של שייכות. מזמן לא הרגשתי ממש שייך למקום. על כל ההתרחשות הזו צופה הקיר המזרחי שעליו תלויות עכשיו שלוש מפות ענקיות שמציגות את תהליכי השדרוג שהולכים לעבור על הקיבוץ שלנו. יותר שטחים מסחריים, יותר כבישים, יותר יחידות דיור לתושבי חוץ. על חשבון מה זה מגיע? קצת קשה להגיד מהמפות האלה כמובן, אבל תסמכו על הרחש המחריש שהוא כבר ימצא את המגרעות.</span><br /></p> <p align="right"><span style=";font-family:Arial;font-size:85%;">למחרת בערב אני נוסע עם כמה חברים לסירין. רוצים לראות שקיעה מנקודת התצפית של החללית. כבישי העפר האלה מוכרים לנו טוב: עולים בעליה המפותלת של מנחמיה ואז ימינה לכיוון המחצבה, לכיוון האלה האטלנטית שצופה על העמק שלנו כבר עשרות אם לא מאות שנים. אבל הנה משהו חדש - איזור צבאי סגור וש.ג. אומלל עם קסדה ואפוד חוסמים לנו את הדרך. מה לעזאזל הוא עושה פה עם אפוד וכוננות? הוא מסמן לנו להסתובב ולנסוע משם. מאחוריו ממוקמת סוללה אדירה של חמישה משגרי פטריוט שהוצבו שם להגן על האזור. רוחות קדים מנשבות מכיוון הגולן ופתאום זה מכה בי: שנה עברה מאז המלחמה ההיא והנה אנחנו בפתחה של מלחמה חדשה. אף אחד לא יודע לאן זה יגיע אבל סוללה מעל הבית שלי זה משהו שבטוח לא מבשר טובות. פתאום העמק שלנו שוב בחזית, פתאום הנוף המרטיט הזה צופן בחובו גם את העצב והצלקות השותתות שהותירו המלחמות ההן. המלחמות שמאיימות לשוב ולהחריד את הדממה השלווה הזאת. דממה שנראית מעיקה עכשיו יותר מתמיד.</span><br /></p> <p align="right"><span style=";font-family:Arial;font-size:85%;">אנחנו משנים כיוון ונוסעים לסוכה הישנה של אפיקים. פעם זו הייתה פינת חמד, כל הגד"שניקים היו מגיעים לכאן בהפסקות בוקר וצהריים לאכול, מתרוצצים בשדות אחרי המתנדבות הסקנדינביות ומעשנים דברים שהיום אנחנו יכולים רק לחלום עליהם. במרוצת השנים המקום הזה ננטש, אבל עדיין זכה לעדנה בזכות פעילויות שהיו עושים לנו בתור ילדים ביסודי. בעיקר זכורה לי תחרות עפיפונים אחת ביום העצמאות ה- 40 למדינה. התמונה של עפיפונים צבעוניים תלויים מעל שדות זהב והפינה הירוקה והקסומה הזאת שישבנו בה אחר כך עד הלילה ועשינו קומזיץ, התמונה הזאת חרוטה לי בנוסטלגיה הפרטית שלי, בספר שלי שאליו אני חוזר לעיתים כשאני מביט אחורה. אנחנו יושבים על הטרסה המוזנחת הזאת, קוצים כבר השתרשו במשטחי הבטון המיותמים והבקתה רוחשת זוחלים וקיני סנוניות. השמש שוקעת מאחורי הר תבור, מאריכה את הצללים של הרגע הסוריאליסטי הזה, מותחת את הנוסטלגיה הזאת עד שנעלם אחרון הפסים האדומים מעל הואדי.</span><br /></p> <p align="right"><span style=";font-family:Arial;font-size:85%;">בערב יש אירוע בבית הקפה שלנו: אמוץ ומוריס בערב שירי ביטלס. על מסך גדול מקרינים את המילים, אמוץ שר, מוריס דופק על הפסנתר כאילו אין מחר וצווח קולות רקע וליווי. פה ושם מעלים מישהו שרוצה לשיר ומקדישים שירים. האווירה מחשמלת באופן מפתיע. מסתבר שאנשים עדיין מסוגלים ליהנות מאירועים כאלה. עדיין מחפשים את היחד והקולקטיביות. אין דברים כאלה בתל אביב וזה כל כך חסר. אושפיק אומר לי שחבל שלא הייתי כשעשו את הערב הזה בבאר שלנו. זה היה פי אלף יותר שמח. ואני מחייך וחושב שמעולם לא חימם לי כל כך את הלב לשמוע את הביטלס ובכלל – המון זמן לא הרגשתי כל כך טוב בקיבוץ.</span><br /></p> <p align="right"><span style=";font-family:Arial;font-size:85%;">לפני שאני נוסע חזרה לתל אביב אני לוקח את המזדה ומתחיל לנסוע לבד. אני אוהב לעשות את הסיבוב הזה לפעמים, רק אני והאוטו והנוף שמסביב. אני עובר ליד מטעי הבננות של מסדה ושער הגולן ומתחבר לכביש 98 שמטפס לכיוון מבוא חמה. הגבול והחפיר משתרעים לרגלי, מזהיבים לקרני אחר צהריים מאוחרות, הירמוך מנצנץ למטה ורק הג'יפים של צה"ל שמסיירים למטה בתכיפות מוגברת נותנים לך סיבה להאמין שמשהו פה לא בסדר. כשמסתיימות העליות אני נותן גז חופשי, מזניק את האוטו ל- 180 קמ"ש עד שהוא כבר מחרחר. כביש ישר נקי ממשטרות ומכמונות מהירות – זה מגרש הניסויים של המדינה. תוך חמש דקות אני כבר פונה לכיוון הירידות של סוסיתא, מנווט בין כל המהמורות בכביש הישן הזה. הבריטים סללו אותו ומאז אף אחד לא נגע בו. מהמורות הטנקים שטיפסו בו במלחמת ששת הימים עדיין קיימות ומתרחבות יותר ויותר. אם מישהו מחפש הזנחה של משרד התחבורה אז שיבוא לפה. רמת הגולן מלאה בבורות האלה. אחרי שעוברים את סוסיתא הכביש פורץ החוצה אל מחוץ לקירות ההר שחוסמים אותו ומולי משתרעת הכינרת במלוא הדרה. כמו שאני כבר רגיל, אני עוצר את האוטו ויוצא לעשן.</span><br /></p> <p align="right"><span style=";font-family:Arial;font-size:85%;">מול הנוף הזה, הבית הזה אני לא יכול שלא להרגיש מועקה. ואני לא יודע להפריד האם זו מועקה של דמעות געגועים, או שמא זו אותה מועקה שגרמה לי ללכת? אני, שברחתי מפה, שיצאתי והלכתי הכי רחוק שאני יכול, שלא יכולתי להמשיך לחיות פה מרוב שהיה לי רע. זה אני, אותו אחד, אני שעומד פה עכשיו. האם יכול להיות שאני מתגעגע? ואולי זו הדאגה הנוראית הזאת שמשהו יקרה פה שגורמת לי כל כך להתגעגע? מה עוד נשאר לי פה? זכרונות ורגעים שצפים ועולים כל הזמן. האם הזכרונות האלה הם באמת מה שהייתי רוצה לחזור אליו? בדרך למטה כבר ברור לי מה עלי לעשות. זה קשה, אבל כדי שיהיה טוב, חייבים לטעות את הרע. דברים חייבים להשתנות ומה יותר טוב משנה חדשה להחלת חוקים חדשים? אני מתחייב מול הכינרת וההרים להרפות מהעבר. לוותר על כל מה שהחזיק אותי במקום, על כל מה שמנע ממני לטפס למעלה, על כל ההרגלים הרעים.</span><br /></p> <p align="right"><span style=";font-family:Arial;font-size:85%;">אופטימיות היא חוורונו של הדף החדש. בל נשכח גם את זאת. חייב להיות טוב!</span><br /></p> <span style=";font-family:Arial;font-size:85%;">שנה טובה!</span><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/9121607768488282162-6996425675527777416?l=eroluno.blogspot.com' alt='' /></div>ארול אחדhttp://www.blogger.com/profile/14021717919833894848noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-9121607768488282162.post-22993186670197909422007-06-17T01:21:00.000+03:002009-07-29T00:32:14.253+03:00<div dir="rtl" style="text-align: right;font-family:arial;"><span id="edit6741611" class="postedit" style="font-size:100%;"><span id="BlogContent"><p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE">איזה כיף להם בעיריית תל אביב! יש להם רעיון לפרוייקט חדשני שיזיז את גלגלי החשיבה הרפים של תושבי הכרך החלולים. הבה נצליף בשדרות קצת קולטורה, נשצוף דברי ציטוט על עמודי החשמל ונטמיע בדלי שירה בתחנות האוטובוס. אני מניח, שהרעיון הכללי הוא שטיפת מוח מצודדת, אשר תגרום למסופסלי רוטשילד להטריח ישבנם לספריה ולנבור במסמכי שירה גנוזים של מיטב משוררינו. דיינו!</span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><br /><span lang="HE"><o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE"><o:p><span style=""> </span></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE">כמו כל דבר שמבוצע בארצנו בכלל ובעירנו בפרט ובמיוחד כאשר מדובר בתרבות ובאופן צריכתה, גם כאן רעיון אדיר בעל פוטנציאל מהותי ירד לטמיון בגין ביצוע קלוקל וחסר מעוף. ושלא יהיה לכם ספק, בחירת השירים היא מוצלחת במיוחד השנה (אין לי מושג מה היה פה בשנים קודמות, לא הייתי פה). זה ללא ספק מספק ומענג למצוא באמצע הרחוב את שירו המהפנט של דוד אבידן "הרחובות ממריאים לאט". גם הערך המוסף – הביוגרפיה של המשוררים – המפורסם בתחנות האוטובוס מוסיף נופח לפרוייקט הבאמת מבורך הזה. אבל למה לעשות את זה כל כך כמעט טוב, כל כך ממוצע, כל כך לא נכון?</span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><br /><span lang="HE"><o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE"><o:p><span style=""> </span></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE">נתחיל מהעיצוב, שאמנם זהו פרט קוסמטי אבל הוא מצביע על עיקר הבעיה. מדובר בזריקת זין מדרגה ראשונה! מה זו חלטורת הפאוור פוינט הזאת? אתם לא חושבים שהתקדמנו קצת מאז אופיס 97? פשוט שמו מרובע עם שיר והצמידו קריקטורה של המשורר ויאללה – להציף! הקריקטורות, אגב, חמודות למדי אבל כל הקונספט פשוט לא מתאים למה שהוא מציג. ועוד לתלות את זה בצורה כל כך קיקיונית מעל העוברים ושבים שישאו עיניהם אלעל? אתם לא יכולים להציג את "הבגד" של דליה רביקוביץ' ככה. לא יכולים! זה פשוט נוגד את הטקסט!</span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><br /><span lang="HE"><o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE"><o:p><span style=""> </span></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE">"אין עלי בגד בכלל" היא זועקת לי מצמרות שדרות ח"ן. תלויה שם על כרזת לינוליאום, כמו הייתה מועמדת לראשות מפלגה או סקיני ג'ינס. באחד השירים העירומים שלה היא מתנוססת בראש חוצות כאילו היו שיריה חלק ממסע הקרקסנות של מחלקת התרבות בעיריית תל אביב. והצבע? ירוק בהיר. כן! מה ששמעתם! מישהו מוכן לקחת אחריות על המחדל הזה? זה נראה כל כך קמפיין סלולרי שבא לי להקיא!</span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><br /><span lang="HE"><o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE"><o:p><span style=""> </span></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE">הוצאת ההקשר מהשירים, נטילת העוקץ האישי שבהם ותלייתם בסתמיות ברחבי העיר לראווה, משולה בעיני לסצינת קינג קונג הכבול במופע פריק שואו, רק שבעצם הכבלים הם עלינו. חושפים אותנו לשירים, אבל מונעים מאיתנו את הקונספט שיעזור לנו בהבנתם ובכך מונעים מאיתנו כל שביב התרגשות אמיתית מהשירה. והרי שירה היא דבר ראשון רגש. קחו לדוגמא את הזוועתונים האלה שתלו בראול וולנברג ובשד' שאול המלך. איזה איש רוח גאון מטעם העירייה מצא לנכון לקצר את השירים ולשלוף מהם רק שורה אחת. כאילו קהל הסושיות המאוד מתוחכם ימשיך בעצמו את השיר. וכך אתה עובר באוטובוס ומולך שלט: "יש לי גל, שאותו חטפו שחפים". סליחה, מר דרוויש, אני מאוד מתנצל אבל הגל היחיד שאני מצליח לקלוט כרגע זה גל צחנת הבושם שמגיע מזאת שישבה לידי בשעה האחרונה. עוד מעט אני חוטף שחפת. מה לעזאזל הקשר של המשפט הזה באמצע העיר? אתם לא יכולים לפרסם את כל הקטע כי הוא ארוך מדי אז פשוט תוותרו. אותו דבר לגבי שלמה אבן גבירול עם "ראה שמש לעת ערב אדומה". הרי מדובר בשיר טראגי, מה הרעיון בלהציג אותו כמשהו פסטורלי, בפני הפועלים המרוטים שמכתתים דרכם חזרה הביתה?</span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><br /><span lang="HE"><o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE"><o:p><span style=""> </span></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE">העיר הזאת הוציאה מתוכה את מיטב משוררי עמנו. חלק גדול מהם גר בה ופעל בה. העיר הזאת חיה בכל כך הרבה שירים, נתנה השראה לכל כך הרבה דימויים, זה רק הגיוני ומתבקש להפעיל בה פרוייקט כזה. אבל אם כבר עושים אז עדיף עם חשיבה. קחו דוגמא. בקינג ג'ורג' פינת הנביאים עומדת תחנת אוטובוס ומאחוריה הם הדביקו את השיר:<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE">"לאוטובוס נכנסת<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE">גברת עם סלים<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE">תראו איך היא תופסת<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE">את כל הספסלים".<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE">שזה שיר של חיה שנהב ומצורפת שם הביוגרפיה וזה מאוד נחמד באמת, אבל עכשיו תגידו לי אתם. לא היה עדיף למצוא אותו בתחנת האוטובוס של שוק הכרמל? לא היה עדיף שיהיה כתוב שם:<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE">"על ספסל אחד סל עם מרגרינה<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE">על ספסל אחד סל עם חומוס טחינה<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE">על ספסל אחד סל עם כל מיני<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE">על ספסל אחד סל עם עיתונאי<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE">ילד! מה פתאום אתה ישן? בבקשה תקום מיד! הלו, גם הגברת צריכה ספסל אחד."</span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><br /><span lang="HE"><o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE"><o:p><span style=""> </span></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE">אתם מבינים? קחו את השירים למקומות שמהם הם באים. ותפרסמו את זה בצורה פחות גרנדיוזית. שייקח לנו זמן למצוא אותם, שנתאמץ בשבילם קצת, שהם יהיו קצת יותר אישיים ופחות מלחיצים. "שלל שרב" של מאיר אריאל שיודבק לספסל אל מול הים (או עם הגב לים, יותר נכון) יעשה את העבודה הרבה יותר טוב. הבית האחרון של "רק על עצמי" של רחל, תלוי בכניסה לביתה ברח' הירקון, פרגמנטים של איה פלוטו מפוזרים בגן מאיר, "גרה בשינקין" כל כך מתבקש להיות תלוי שם בפינה של אחד העם, "ריח של שוקולד" של יהונתן גפן מול מקס ברנר... דברים כאלה. מותר לשלב גם קצת הומור, להכניס קצת אנושיות בפרוייקט שאמור להיות אנושי ותו לא. המטרה היא להחזיר את העם לשירה אבל גם את השירה לעם. אתם לא תצליחו בדרך הזאת. אתם חייבים לגרום לנו להרגיש.</span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><br /><span lang="HE"><o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE"><o:p><span style=""> </span></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE">ואם כבר "הבגד" של דליה רביקוביץ', אז יש עשרות פינות בעיר שיכבדו אותו הרבה יותר משדרות ח"ן. הפסל של הציפור למשל בגן העצמאות. מושלם! והמבין יבין.</span></p></span></span></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/9121607768488282162-2299318667019790942?l=eroluno.blogspot.com' alt='' /></div>ארול אחדhttp://www.blogger.com/profile/14021717919833894848noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-9121607768488282162.post-16422932784340871982007-06-06T10:49:00.000+03:002009-07-29T00:32:28.394+03:00<div dir="rtl" style="text-align: right;"><span id="BlogContent" style="font-size:10pt;"><p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=" ;font-family:Arial;font-size:10pt;" lang="HE">"ילד, למה אתה לא אוהב הומואים?"<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=" ;font-family:Arial;font-size:10pt;" lang="HE">"כי הם מסריחים מהטוסיק!"<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=" ;font-family:Arial;font-size:10pt;" lang="HE">"מה, הם מפליצים?"<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=" ;font-family:Arial;font-size:10pt;" lang="HE">"כן. ואבא אומר שיש להם קוטג' בתחת!"<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=" ;font-family:Arial;font-size:10pt;" lang="HE">"אבא שלך הומו?"<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=" ;font-family:Arial;font-size:10pt;" lang="HE">"לא!"<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=" ;font-family:Arial;font-size:10pt;" lang="HE">"אז איך הוא יודע?"<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=" ;font-family:Arial;font-size:10pt;" lang="HE">"כי הם סיפרו לו."<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=" ;font-family:Arial;font-size:10pt;" lang="HE">"מי סיפר לו?"<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=" ;font-family:Arial;font-size:10pt;" lang="HE">"ההומואים."<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=" ;font-family:Arial;font-size:10pt;" lang="HE">"והוא באמת הריח שמסריח להם מהתחת?"<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=" ;font-family:Arial;font-size:10pt;" lang="HE">"לא. כי הם מסתירים את זה."<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=" ;font-family:Arial;font-size:10pt;" lang="HE">"למה הם מסתירים את זה?"<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=" ;font-family:Arial;font-size:10pt;" lang="HE">"כי הם לא רוצים שידעו שהם מפליצים כל הזמן."<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=" ;font-family:Arial;font-size:10pt;" lang="HE">"אתה חושב שהם מתביישים בזה?"<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=" ;font-family:Arial;font-size:10pt;" lang="HE">"כן, ובזה שיוצא להם קוטג' מהתחת".<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=" ;font-family:Arial;font-size:10pt;" lang="HE">"אתה באמת מאמין לזה, ילד?"<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=" ;font-family:Arial;font-size:10pt;" lang="HE">"כן! אבא שלי אמר לי!"<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=" ;font-family:Arial;font-size:10pt;" lang="HE">"אוקיי. מה עוד הם עושים?"<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=" ;font-family:Arial;font-size:10pt;" lang="HE">"הם לובשים שמלות!"<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=" ;font-family:Arial;font-size:10pt;" lang="HE">"כולם?"<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=" ;font-family:Arial;font-size:10pt;" lang="HE">"כן. ואז הם מתאפרים כמו אמא."<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=" ;font-family:Arial;font-size:10pt;" lang="HE">"ואחר כך מה?"<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=" ;font-family:Arial;font-size:10pt;" lang="HE">"הם רוקדים ברחוב ומתחילים עם בנים אחרים."<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=" ;font-family:Arial;font-size:10pt;" lang="HE">"ראית פעם הומו?"<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=" ;font-family:Arial;font-size:10pt;" lang="HE">"כן."<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=" ;font-family:Arial;font-size:10pt;" lang="HE">"באמת? מי זה?"<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=" ;font-family:Arial;font-size:10pt;" lang="HE">"מיכה השמן!"<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=" ;font-family:Arial;font-size:10pt;" lang="HE">"אבל הוא לא הומו."<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=" ;font-family:Arial;font-size:10pt;" lang="HE">"הוא כן. אבא אמר לי!"<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=" ;font-family:Arial;font-size:10pt;" lang="HE">"אבל הוא לא לובש שמלות בלילה."<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=" ;font-family:Arial;font-size:10pt;" lang="HE">"אבא אמר שבפורים הוא בא עם שמלה."<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=" ;font-family:Arial;font-size:10pt;" lang="HE">"הרים כל הלילה השמנדריק אה?"<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=" ;font-family:Arial;font-size:10pt;" lang="HE">"מה?"<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=" ;font-family:Arial;font-size:10pt;" lang="HE">"לא חשוב. תגיד, אם תראה הומו ברחוב מה תעשה לו?"<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=" ;font-family:Arial;font-size:10pt;" lang="HE">"אני ארביץ לו."<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=" ;font-family:Arial;font-size:10pt;" lang="HE">"אתה לא מפחד שהוא יחזיר לך?"<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=" ;font-family:Arial;font-size:10pt;" lang="HE">"לא, כי הם מרביצים כמו בנות."<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=" ;font-family:Arial;font-size:10pt;" lang="HE">"אבא שלך אמר לך את זה?"<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=" ;font-family:Arial;font-size:10pt;" lang="HE">"כן. והוא גם אמר שהם ישר מתחילים לבכות ובורחים."<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=" ;font-family:Arial;font-size:10pt;" lang="HE">"אהה."<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=" ;font-family:Arial;font-size:10pt;" lang="HE">"כן. וגם כשהם בורחים אז הם מפליצים כל הזמן וזה מסריח אז אף אחד לא רודף אחריהם."<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=" ;font-family:Arial;font-size:10pt;" lang="HE">"ככה הם מגינים על עצמם כאילו?"<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=" ;font-family:Arial;font-size:10pt;" lang="HE">"כן. כמו בטלוויזיה!"<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=" ;font-family:Arial;font-size:10pt;" lang="HE">"טוב, ילד, לך הביתה עכשיו."<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=" ;font-family:Arial;font-size:10pt;" lang="HE">"אתה הומו?"<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=" ;font-family:Arial;font-size:10pt;" lang="HE">"כן."<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=" ;font-family:Arial;font-size:10pt;" lang="HE">"איך אתם מכניסים את הקוטג' לטוסיק?"<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=" ;font-family:Arial;font-size:10pt;" lang="HE">"יום אחד, אני אראה לך. איף, ילד, מה זה הריח הזה?"<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=" ;font-family:Arial;font-size:10pt;" lang="HE">"הפלצתי. חחחחחח...."</span></p></span></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/9121607768488282162-1642293278434087198?l=eroluno.blogspot.com' alt='' /></div>ארול אחדhttp://www.blogger.com/profile/14021717919833894848noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-9121607768488282162.post-20782672252375914682007-05-31T11:35:00.000+03:002009-07-29T00:33:27.182+03:00<div dir="rtl" style="text-align: right;"><span id="edit6622344" class="postedit" style="font-size:100%;"><span id="BlogContent"><p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE"><span style="font-family:Times New Roman;">1</span></span><span lang="HE" style="font-family:Arial;">. <b><u>כרונולוגיה א'<o:p></o:p></u></b></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE" style="font-family:Arial;"><o:p> </o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE" style="font-family:Arial;">אני מחכה לטרמפ בצומת אלונים שייקח אותי לחינה המטופשת שנדרשתי להתייצב בה. ודווקא אני מתרגש לקראת זה, כי זאת באמת פעם ראשונה שלי בחינה ושמעתי שיש בקלאוות וכל זה. בתחנה יושב חייל גולני, שהוא כל כך הטעם שלי שמיד נהיה לי משעמם בפה. אני מדליק לכבודו סיגריה ומכבד אותו באחרונה שיש לי ומתפתחת שיחה. שיחות עם חיילים לא יכולות להרחיק לכת יותר מדי, בסופו של דבר זה מתגלגל לצבא. הוא בשוק לגלות שהייתי ג'ובניק. מסתבר שיש לי פרצוף של מטכ"ל או משהו כזה. הוא מתמוגג לשמוע שיצאתי יומיות וחמשושים ואני מנסה להסביר לו שלא כל מה שנראה לו ורוד הוא באמת ככה, שהיו בצבא שלי הרבה מאוד דברים רעים, שיצאתי משם עם דפיקה לא קטנה. הוא שואל איך עברתי את כל זה ואני עונה לו שכשחוזרים הביתה כל יום אז אין יותר מדי מה לעשות אלא לעשן והרבה. וככה אני מספר לו על החיים בקיבוץ, על הסמים, האלכוהול, מסיבות טבע, על השטויות שאני והשותף שלי היינו עושים. "אז הייתה לך תקופה" הוא אומר. ואני עוצר שנייה לחשוב ופתאום מגלה שאוטוטו אני בן 25, אוטוטו אני סוגר שנתיים באותו מקום עבודה, אוטוטו אני מתחיל ללמוד. כן, הייתה לי תקופה. אף פעם לא חשבתי על זה בלשון עבר, אבל הייתה לי תקופה. אני כל כך שמח שאני כאן. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE" style="font-family:Arial;">לא לקחתי טלפון. כל אחד צריך שתהייה לו תקופה משלו.</span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><br /><span lang="HE" style="font-family:Arial;"><o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE" style="font-family:Arial;"><o:p> </o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE" style="font-family:Arial;"><o:p> </o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE" style="font-family:Arial;">2. <b><u>כרונולוגיה ב'</u></b><o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE" style="font-family:Arial;"><o:p> </o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE" style="font-family:Arial;">אירוע משפחתי. המשפחה הזאת מתה על עצמה שזה פשוט לא ייאמן. פעם בשבועיים מוצאים תירוץ להביא את כל השלוחות לאיזה מקום ולחגוג את קיומנו. בכל זאת שרדנו עד כאן, למה לא לדחוף כמה קישים בדרך? לפחות יש יין. אז אני יושב עם אחי הצעיר (13) ועם בת דודה שלי (15) טוחן קיגל איכותי במיוחד, שפוצצו אותו בצימוקים ונותן להם לקשקש על העולם. הם נורא חכמים אז לא אכפת לי להקשיב. מסתבר שיש קטע חדש בעמק מאז שפתחו את ארומה וגלידה אלדו בצומת צמח. הילדודס נוסעים על אופניים שלושה קילומטר ויושבים לשתות קפה וללקק גלידה. ממש נהיה שם פרלמנט קטן של מיטב נערינו ונערותינו, סמול טוק ופיק אפ בתחנת דלק. תענוג, נו מה? אמה מה, בזמן האחרון התחילו להגיע יותר מדי ילדים קטנים והם קצת מקלקלים את האווירה האיכותית במקום או כמאמר בת דודתי: "הם נכנסים ומבקשים שוקו ברד. כאילו מה? שוקו ברד?!?! אתם לא יודעים שזה אייס קקאו??? ובכלל, זה כאילו הכיתות התהפכו ושתדע לך – ג' זה הח' החדש". ואם בת דודה שלי אמרה את זה, אז זה כנראה נכון.</span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><br /><span lang="HE" style="font-family:Arial;"><o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE" style="font-family:Arial;"><o:p> </o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE" style="font-family:Arial;"><o:p> </o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE" style="font-family:Arial;">3. <b><u>שתיקה</u></b><o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE" style="font-family:Arial;"><o:p> </o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE" style="font-family:Arial;">כבר מזמן לא הרגשתי צורך לספר למישהו שאני הומו. לומר את האמת, אני מרגיש כאילו אני כבר כל כך הרבה זמן מחוץ לארון, שזה באיזשהו מקום נראה לי טריוויאלי וחסר עניין. רק שבדרך נשארה תלולית קטנה שעד עכשיו לא העזתי לעבור משום מה. לא סיפרתי לאחי הצעיר ממני בארבע שנים (כרגע בצבא, בשריון, חתיך על). משום מה, הקשר שלי איתו אף פעם לא היה קשר חם. מין יריבות מוזרה כזאת שאני כמעט בטוח שמגיעה רק ממני. או שלפחות נוח לי להאשים רק את עצמי בעניין הזה. בכל מקרה, תפסתי אותו לבד וסיפרתי לו שאני הומו ושהרבה כבר יודעים ואני רוצה שהוא ישמע את זה ממני ולא מאף אחד אחר כי בקיבוץ כבר התחילו לדבר על זה וכל זה. ואז הוא אמר לי שנראה לו שכבר סיפרתי לו. זה נשמע לי מוזר כי לא זכרתי אף פעם שדיברתי איתו על זה. ניסינו להיזכר מתי זה קרה ולא הצלחנו כי זה כנראה אף פעם לא קרה. מסתבר שהאדם שאני הכי מרוחק ממנו במשפחה ידע עלי יותר ממה שחשבתי. בלי לומר מילה.</span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><br /><span lang="HE" style="font-family:Arial;"><o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE" style="font-family:Arial;"><o:p> </o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE" style="font-family:Arial;">4. <b><u>קיפאון</u></b><o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE" style="font-family:Arial;"><o:p> </o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE" style="font-family:Arial;">ביום השלישי כבר הרגשתי חנוק. לקחתי את האוטו באמצע הלילה ונסעתי לאנדרטה של יער אשכול. רק אני והאוטו וכביש עפר שמתפורר לי בין הגלגלים. יש שם מין צוק כזה שצופה על העמק וכשעומדים ממש בקצה זה נראה כאילו ים של אורות כתומים ולבנים מאיים לבלוע אותך אם רק תעז לקפוץ. פעם חשבתי שיום אחד אני אקפוץ. היום אני עומד שם ומשתאה איך היה לי האומץ להישאר. פתאום אני מרגיש צורך לצעוק! פשוט לצרוח החוצה את כל מה שתקוע בפנים. אני פותח פה ומהסס, לא מצליח לפתוח את המנעול הזה. יוצאת לי מין יללה כזאת ואני ישר נבהל ומשתתק. מסתכל לצדדים ועל השעה. הרוחות מן היער נשמעות כמו נסיעה של רכב ואני מסתכל לכיוון העצים שוב ושוב כדי לוודא שבאמת אין שם אף אחד. אחרי כמה דקות זה שוב רק אני. אני והאורות. משום מקום בא גל של חום לחזה שלי ומתפרץ החוצה בשאגה שאף פעם לא יצאה ממני. אני מרעיד את הגרון שלי עד שכבר אין לי אויר. <b>אההההההההה</b>. נושם עמוק ומוסיף: <b>"כוס אמא של כולכם".</b> אני חוזר על הטקס כמה פעמים ונרגע. מתיישב על קצה הצוק וצוחק לעצמי. אח"כ ירדו לי כמה דמעות ועישנתי סיגריה לחיי הבדידות האיומה הזאת. אתם יודעים, הייתי בטוח שזה יפריע למישהו, שישלחו איזו ניידת שתבדוק מה קורה, שציפורים יתעופפו מהעצים, שתנים יתחילו לרוץ בין הסלעים. הייתי בטוח שמשהו מהכאוס הזה יצא החוצה, אבל כל מה שקיבלתי היו כמה נביחות רפות של כמה כלבים במנחמיה. הירח היה תלוי מעל העמק כמו גולגולת ענקית, האורות התחילו להתערבב לי בעיניים. מעל תל קציר פתאום ראיתי רצועה של שריפה. מרחוק זה נראה כמו חיוך ענק שמחייך אלי מההר. כמו חתול ענק שנעלם מאחוריו. "אתה יכול לעמוד על הראש?"</span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><br /><span lang="HE" style="font-family:Arial;"><o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE" style="font-family:Arial;"><o:p> </o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE" style="font-family:Arial;">5. <b><u>אתה</u></b><o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE" style="font-family:Arial;"><o:p> </o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE" style="font-family:Arial;">מה איתך? מה מפחיד אותך? מה מרגש אותך? מה מרחיק אותך כל כך? אני יודע שלפעמים הקיץ הוא החורף של הלב. אני יודע, כי האגם שלי קפוא כבר הרבה זמן. אני לא מחכה, לא מאוהב ולא תלוי, אני פשוט כאן. אתה מוזמן.</span></p></span></span><span id="edit6622344links" style="display: none;"><a class="blog" href="javascript:saveText(6622344,554127,%200)">שמור</a> <a class="blog" href="javascript:unDoText(6622344)">בטל</a></span></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/9121607768488282162-2078267225237591468?l=eroluno.blogspot.com' alt='' /></div>ארול אחדhttp://www.blogger.com/profile/14021717919833894848noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-9121607768488282162.post-24079387689087387512007-05-19T08:24:00.000+03:002009-07-29T00:33:36.154+03:00<div dir="rtl" style="text-align: right;font-family:arial;"><span style="font-size:100%;"><span id="edit6530666" class="postedit"><p> <span id="BlogContent"> </span></p><p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 0cm 0pt; direction: ltr; unicode-bidi: embed; text-align: right;" align="right"><span dir="rtl" lang="HE">עיני רוחי, כדור אש גדול<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 0cm 0pt; direction: ltr; unicode-bidi: embed; text-align: right;" align="right"><span dir="rtl" lang="HE">ואני אינני רואה דבר.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 0cm 0pt; direction: ltr; unicode-bidi: embed; text-align: right;" align="right"><span dir="rtl" lang="HE">קליעי תמרותיך מתבקעים על מפתני<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 0cm 0pt; direction: ltr; unicode-bidi: embed; text-align: right;" align="right"><span dir="rtl" lang="HE">ואני אינני עושה דבר.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 0cm 0pt; direction: ltr; unicode-bidi: embed; text-align: right;" align="right"><span dir="rtl" lang="HE">דלתי חורקת, נוהמת, משוועת<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 0cm 0pt; direction: ltr; unicode-bidi: embed; text-align: right;" align="right"><span dir="rtl" lang="HE">ואני אינני פותח דבר.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 0cm 0pt; direction: ltr; unicode-bidi: embed; text-align: right;" align="right"><span dir="rtl" lang="HE">קווים נשברים, סוערים, חותכים לעברי<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 0cm 0pt; direction: ltr; unicode-bidi: embed; text-align: right;" align="right"><span dir="rtl" lang="HE">ואני אינני נותן יד לדבר.</span></p><p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 0cm 0pt; direction: ltr; unicode-bidi: embed; text-align: right;" align="right"><br /><span dir="rtl" lang="HE"><o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 0cm 0pt; direction: ltr; unicode-bidi: embed; text-align: right;" align="right"><span dir="rtl" lang="HE"><o:p> </o:p></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 0cm 0pt; direction: ltr; unicode-bidi: embed; text-align: right;" align="right"><span dir="rtl" lang="HE">רצוני לא עומד לי<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 0cm 0pt; direction: ltr; unicode-bidi: embed; text-align: right;" align="right"><span dir="rtl" lang="HE">ידי מכווצות באימה.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 0cm 0pt; direction: ltr; unicode-bidi: embed; text-align: right;" align="right"><span dir="rtl" lang="HE">החרפה שבגבולותיה רוחי כלואה<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 0cm 0pt; direction: ltr; unicode-bidi: embed; text-align: right;" align="right"><span dir="rtl" lang="HE">לא מרפה מגרוני.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 0cm 0pt; direction: ltr; unicode-bidi: embed; text-align: right;" align="right"><span dir="rtl" lang="HE"><o:p> </o:p></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 0cm 0pt; direction: ltr; unicode-bidi: embed; text-align: right;" align="right"><span dir="rtl" lang="HE">גע בי, הפוך אותי למים.</span></p></span><p></p></span></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/9121607768488282162-2407938768908738751?l=eroluno.blogspot.com' alt='' /></div>ארול אחדhttp://www.blogger.com/profile/14021717919833894848noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-9121607768488282162.post-80489571018641507782007-04-22T06:21:00.000+03:002009-07-29T00:33:51.219+03:00<div dir="rtl" style="text-align: right;"><span id="edit6327784" class="postedit" style="font-size:100%;"><span id="BlogContent"><p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE" style="font-family:Arial;">מזל באמת שיש לנו את הים. בין תרגול פסיכומטרי לתליית כביסה, שתיים מהפעולות החביבות עלי ביום שבת בצהריים, אני מקבל טלפון מדנה. היא בים והיא לבד וזה באמת לא בסדר שאני לא מגיע כי היא הזמינה אותי כבר לפני שעה ומי אני בכלל חושב שאני וכו' וכו'. ליטר ד"ר פישר ושני נסיונות התנקשות מידי ילדים מתאבדים על אופניים אח"כ אני מתייצב בבננה ביץ'. בין עשרות עמחא ישראל אני מזהה את העיניים הכחולות שלה לבסוף. היא קופצת ומסמנת לי לשבת ותוך כדי משוויצה בבגד ים הלגמרי מדהים שהגיע איתה ממיאמי ביץ'. משהו שמזכיר תמונות של אמא שלי משנות השבעים עם שילוב צבעים בלתי אפשרי של תכלת חום וורוד. אני מזדעדע קלות. "אתה לא מבין! זה הכי טרנדי שם עכשיו. ככה כל הכוסיות במיאמי מסתובבות על החוף". שיהיה להן לבריאות. אני באתי לראות חתיכים.</span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><br /><span lang="HE" style="font-family:Arial;"><o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE" style="font-family:Arial;"><o:p> </o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE" style="font-family:Arial;">בכלל, ים בשבילי זה לא בדיוק הבננה ביץ'. אני מעדיף את חוף הילטון או גורדון או את גן צ'ארלס קלור כשמדובר במפגש חברים. בננה ביץ', עוד מלפני שהגעתי לתל אביב, תמיד היה נראה לי כמו מקום של פרחות. ואני לא מתכוון להתנצל, מותר לי – אני קיבוצניק. בכל מקרה, התיישבנו שם על כוס גולדסטאר שעלתה 22 ₪. המלצרית אינפפה לנו משהו על סנדוויצ'ים מעולים שעולים 45 ₪ אבל אינפפנו אותה משם די מהר. אחרי שיחת עדכון קלה בענייני חדש וישן (בכל זאת לא נפגשנו יומיים) התפננו למטרה האמיתית שבשבילה הולכים לים עם חברות. חתיכים נו, הגיע הזמן שנדבר עליהם באמת.</span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><br /><span lang="HE" style="font-family:Arial;"><o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE" style="font-family:Arial;"><o:p> </o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE" style="font-family:Arial;">אני לא טיפוס שרודף אחרי חתיכים. למעשה הם לא ממש מעניינים אותי. רוב האנשים הממש חתיכים שאני מכיר לא מסוגלים למלא לי חמש דקות של שיחה. אלה שאני לא מכיר לא נתנו לי עד עכשיו ממש סיבות להאמין שהם כן מסוגלים והמעטים שמסוגלים לא הולכים לים. אז אני (חתיך) הולך לים כדי לצפות בחתיכים שאני לא מכיר. אין בזה שום עניין או תקווה רומנטית. זה פשוט כמו לראות סרט: להנות ולחזור הביתה. אז היא עם הביקיני ואני עם חזה אוסטין פאוורס שלי מתמקמים בתנוחות המתאימות ומתחילים לבהות. לאט לאט מעגלי הבהייה מתרחבים לאופקים חדשים אשר מעבר לבית האופרה. הרדיוס גדל ואיתו התרעומת. עבדו עלינו! אין פה חתיכים!</span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><br /><span lang="HE" style="font-family:Arial;"><o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE" style="font-family:Arial;"><o:p> </o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE" style="font-family:Arial;">אני מביט בדנה והיא מביטה בי בעצב. לאן הם הלכו? איפה כולם? מסביבנו היה עדר ג'מוסים שעירים, שרצו אחרי צאצאים אפויים למחצה, החליפו ביניהם צעקות וגידופים תוך כדי מטקוק עצבני ונופפו לנשותיהם שיביאו ארטיק שוקו שוקו. אני מוכן להשבע בעיניים שלי (הן לא משהו, אבל בכל זאת), שלא היה שם חתיך אחד ראוי למאכל אדם לרפואה. התחלנו לשוטט על החוף, אולי הם נדדו צפונה לכיוון הילטון, אבל כשהגענו לטרומפלדור דנה כבר הייתה עייפה ופנינו חזרה לעיר. קצת מועקה בגרון.</span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><br /><span lang="HE" style="font-family:Arial;"><o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE" style="font-family:Arial;"><o:p> </o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE" style="font-family:Arial;">ואז בדרך חשבתי על זה: היי, אולי בעצם הם עדיין בתרדמת חורף? אולי כל אותם הררי שרירים ובטנות שטוחות לא שמעו שהתחיל הקיץ והם תקועים במכוני הכושר ודוכני השייקים מחכים לסנונית שתביא את הבשורה? אז רבותי, הרשו לי להיות הראשון שתוקע בשופר: הקיץ כאן! צאו בהמוניכם והציפו את רחובות עירנו! תנו לנו ליהנות מחזון הציונות המתממש לנגד עינינו בין בלוריותיכם המעוצבות! אל תתביישו, אנחנו מבטיחים לפרגן, פשוט ההורמונים כאן כבר כמעט חודש, הגיע הזמן לראות פה קצת בשר.</span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><br /><span lang="HE" style="font-family:Arial;"><o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE" style="font-family:Arial;"><o:p> </o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE" style="font-family:Arial;">שיהיה קיץ ייצרי וסקסי לכולנו. העיקר הרומנטיקה!</span></p></span></span></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/9121607768488282162-8048957101864150778?l=eroluno.blogspot.com' alt='' /></div>ארול אחדhttp://www.blogger.com/profile/14021717919833894848noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-9121607768488282162.post-63592675228659978322007-04-14T09:57:00.000+03:002009-07-29T00:34:12.368+03:00<div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /><br /><span id="edit6270828" class="postedit"><span id="BlogContent" style="font-size:10;"> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=";font-family:Arial;font-size:10;" lang="HE">אני רק חש צורך עז לספר לכם, שבערוץ 8 היה כרגע משדר מרתק בן למעלה מ- 40 דקות ובהן אסופת ראיונות וקטעים דוקומנטרים, כולל מספר מומחים בעלי שם, אשר ניתחו, פיתחו, קשרו, הפריכו ואימתו, חזרו ושנו ובעיקר טרחו וסיפרו את סיפורה המופלא של הנפיחה האנושית.</span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><br /><span style=";font-family:Arial;font-size:10;" lang="HE"><o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=";font-family:Arial;font-size:10;" lang="HE"><o:p> </o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=";font-family:Arial;font-size:10;" lang="HE">בין שאר הנושאים שעלו לדיון:<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 36pt 0pt 0cm; text-indent: -18pt;"><span style="font-size:10;"><span style=""><span style="font-family:Times New Roman;">-<span style="font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: normal; line-height: normal; font-size-adjust: none; font-stretch: normal;font-family:'Times New Roman';font-size:7;"> </span></span></span></span><span dir="rtl"><span style=";font-family:Arial;font-size:10;" lang="HE">האם נשים מפליצות? במסגרת דיון זה נערך מסע ראיונות מקיף בין גברים אשר מוכנים להישבע שחזו בנקבת אדם בעת נפיחה.<o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 36pt 0pt 0cm; text-indent: -18pt;"><span style="font-size:10;"><span style=""><span style="font-family:Times New Roman;">-<span style="font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: normal; line-height: normal; font-size-adjust: none; font-stretch: normal;font-family:'Times New Roman';font-size:7;"> </span></span></span></span><span dir="rtl"><span style=";font-family:Arial;font-size:10;" lang="HE">מהו ממוצע היציאות לאדם? מסתבר שגברים מפליצים יותר מנשים. למעלה ממליון בריטים מחרבנים ארבע פעמים ביום.</span></span><span dir="ltr" style=";font-family:Arial;font-size:10;"><o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 36pt 0pt 0cm; text-indent: -18pt;"><span style="font-size:10;"><span style=""><span style="font-family:Times New Roman;">-<span style="font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: normal; line-height: normal; font-size-adjust: none; font-stretch: normal;font-family:'Times New Roman';font-size:7;"> </span></span></span></span><span dir="rtl"><span style=";font-family:Arial;font-size:10;" lang="HE">האם אתם אוהבים את הריח של החרא שלכם? ברור ש- 100% ענו שכן.</span></span><span dir="ltr" style=";font-family:Arial;font-size:10;"><o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 36pt 0pt 0cm; text-indent: -18pt;"><span style="font-size:10;"><span style=""><span style="font-family:Times New Roman;">-<span style="font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: normal; line-height: normal; font-size-adjust: none; font-stretch: normal;font-family:'Times New Roman';font-size:7;"> </span></span></span></span><span dir="rtl"><span style=";font-family:Arial;font-size:10;" lang="HE">האם החור באוזון אכן נגרם מפלוצים של כבשים? סתם – על זה לא דיברו. אין צורך לערבב אקולוגיה באורגית הנאדות שהורידו שם.</span></span></p><br /><p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=";font-family:Arial;font-size:10;" lang="HE"><o:p> </o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=";font-family:Arial;font-size:10;" lang="HE">מהצפייה במשדר זה עולות שתי תהיות משמעותיות: התהייה על שוויים בשוק הטלוויזיה המודרני של 250 ₪ מזויינים בחודש וכמובן התהייה על זהותם של מפעילי ערוץ 8 וכיצד היא מתקשרת עם זהותם של מפרסמי הסקרים באטרף פרינדז.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=";font-family:Arial;font-size:10;" lang="HE"><o:p> </o:p></span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=";font-family:Arial;font-size:10;" lang="HE"><o:p><br /></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=";font-family:Arial;font-size:10;" lang="HE">עכשיו אני הולך לחרבן.</span></p></span></span></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/9121607768488282162-6359267522865997832?l=eroluno.blogspot.com' alt='' /></div>ארול אחדhttp://www.blogger.com/profile/14021717919833894848noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-9121607768488282162.post-4080916164000504852007-04-12T11:26:00.000+03:002009-07-29T00:34:29.320+03:00<div dir="rtl" style="text-align: right;"><span id="edit6255657" class="postedit" style="font-size:100%;"><span id="BlogContent"><p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">בתהליך<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">זה תמיד תהליך<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">אינטרפרטציה חופשית<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">אדפטציה הכרחית<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">קומוניקטיביות.</span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><br /><span style=";font-family:Arial;" lang="HE"><o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE"><o:p> </o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">משנה זוויות<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">מציץ בצלליות<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">דמויות מתחלפות<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">מחשבות מתחלפות ברמזורים</span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><br /><span style=";font-family:Arial;" lang="HE"><o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE"><o:p> </o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">אנשים מרחפים לי בשדה הראיה, האוטובוס עושה פניה והתמונה כמו מוקפאת מסרט, אני סובב אותם סביב ומנתק מגע לרגע. האור שוב אדום והם נצמדים אחד לשני לפני העלייה לאוטובוס. הנה אחד מנצל את הרגע ונותן ליטוף לישבן קופצני שממול. מגע – חוסר מגע. מנותקים כמוני הם מחוברים לאזניות, מבטים בוהים אל החוץ, מבטים מהחוץ בוררים האם יש מקום. אנשים עם זמן מדליקים סיגריה ומחכים לאוטובוס הבא. כרגיל מישהי מאחרת. היא יוצאת מהמאפיה ורצה אחוזת אימה לעבר האוטובוס. בנשימה אחרונה היא משיגה את דלתות הזכוכית שנסגרות מאחריה. תופת של בוקר. אנשים בכל מקום בכל זמן הם אנשים.</span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><br /><span style=";font-family:Arial;" lang="HE"><o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE"><o:p> </o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">שישי<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">מהומה<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">נופש<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">קודח, נובר, מצטבר, מתגבר.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">וחם לי.</span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><br /><span style=";font-family:Arial;" lang="HE"><o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE"><o:p> </o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">זוג צעיר בשדרה היא מלטפת לו את הצוואר, הוא חוקר שדיים של קטינה הנשענת על הגדר. אנשים צעירים ויפים יושבים ומחליפים מבטים, מחליפים נגיעות, מחליפים צחקוקים, מחליפים כתובות, טלפונים, מחשבות. ביניהם משוטטים כלבים: מרחרחים, מקשקשים, קופצים, מסתבכים. עיניהם עורגות לחבריהם הקשורים. קפה עכשיו, אלכוהול בערב. אנשים צורכים רעל, מזל שיש לנו את הרעלים שלנו. הבחור ניגש לצעירה הקטינה ומפתח שיחה, האישה שאיתו לא נשארת חייבת ומעיפה לו סטירה. הילדה בורחת. אנשים מסתכלים לרגע וחוזרים לקפה. זה לא באמת קורה עכשיו (בטח שכן).</span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><br /><span style=";font-family:Arial;" lang="HE"><o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE"><o:p> </o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">כביש מהיר<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">פקק איטי.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">מחנק.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">אינטימיות כפויה.</span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><br /><span style=";font-family:Arial;" lang="HE"><o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE"><o:p> </o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">חלונות נפתחים אחד אחרי השני. פדחות מציצות ממכוניות, מסוקרנות לצפות במה שגרם לכל זה. פדחת מסולסלת מתנענעת מצד אל צד, הילדים רעבים בבית אין מי שיכין אוכל, פדחת עם כיפה פונה לפדחת מקריחה ושואלת אם רואים משהו, פדחת שעברה גילוח ופוליש מתקשרת לגלגלצ ומתזמנת. בהתקדמות האיטית נפגשים שני חלונות. מאחד בוקעת מוזיקה רועמת מהשני מפציע חיוך. מחליפים מה נשמע בככה ככה וממשיכים בתנועה ממושכת בתוך הקרחון המהבהב והרועש.</span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><br /><span style=";font-family:Arial;" lang="HE"><o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE"><o:p> </o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">ים.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">רוח, ריח.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">אדום, כחול, זהב.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">ערב.</span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><br /><span style=";font-family:Arial;" lang="HE"><o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE"><o:p> </o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">שתי נשים צועדות נמרצות על הטיילת. ידיהן חותכות באוויר לפנים ולאחור. בחור יפה יושב על ספסל בטון, עיניו משייטות להן על פני המים. בחור נוסף עובר בריצה, מסובב מבטו אל הזה שיושב. עיניים מתרוצצות, מחפשות, סורקות. שניה, חצי שניה. פגישה חצי פגישה. עיר של חצאים. איש עם גלשן רוח חולף סמוך לחוף. שני כלבים רודפים אחריו בתוך המים, מנסים לעמוד בקצב. אחד מהם מתייאש והשני אחריו, הם פונים לחבורת מגודלי שיער השרועים על שמיכה וצופים בשקיעה עם נרגילה. עננים מתפזרים, כדור אדום נחצה לאיטו על הגבול. לרגע הכל נעלם איתו. אני הולך דרך קירות.</span></p></span></span></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/9121607768488282162-408091616400050485?l=eroluno.blogspot.com' alt='' /></div>ארול אחדhttp://www.blogger.com/profile/14021717919833894848noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-9121607768488282162.post-15686473830854792762007-02-28T09:59:00.000+02:002009-07-29T00:34:59.591+03:00<span id="BlogContent" style="font-size:100%;"><p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 36pt 0pt 0cm; text-indent: -18pt;"><span style=""><span style="font-family:arial,helvetica,sans-serif;">מקרה שהיה כך היה. לא נגענו.</span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 36pt 0pt 0cm; text-indent: -18pt;"> </p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 36pt 0pt 0cm; text-indent: -18pt;"><span style="font-family:arial,helvetica,sans-serif;"><span style="color: rgb(51, 51, 153);">-<span style="font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: normal; line-height: normal; font-size-adjust: none; font-stretch: normal;font-family:'Times New Roman';"> "</span></span><span dir="rtl"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE"><span style="color: rgb(51, 51, 153);">בוקר טוב" (זה אני, כן?)</span><o:p></o:p></span></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 36pt 0pt 0cm; text-indent: -18pt;"><span style=""><span style="font-family:arial,helvetica,sans-serif;">-<span style="font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: normal; line-height: normal; font-size-adjust: none; font-stretch: normal;font-family:'Times New Roman';"> "<span style=";font-family:arial,helvetica,sans-serif;">שלום, אני רק רוצה לשאול שאלה. אפשר?" </span></span></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 36pt 0pt 0cm; text-indent: -18pt;"><span style="color: rgb(51, 51, 153);"><span style="font-family:arial,helvetica,sans-serif;"><span style="font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: normal; line-height: normal; font-size-adjust: none; font-stretch: normal;font-family:'Times New Roman';"><span style=";font-family:arial,helvetica,sans-serif;">- "בטח , במה אפשר לעזור?" (משתדל להשאר אדיב לנוכח הטפשות המתפרצת ממשפט</span></span></span></span><span style="font-family:arial,helvetica,sans-serif;"><span style="color: rgb(51, 51, 153);"><span style="font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: normal; line-height: normal; font-size-adjust: none; font-stretch: normal;font-family:'Times New Roman';"> </span></span><span style="color: rgb(51, 51, 153);" dir="rtl"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">הפתיחה. כאילו, התקשרת כבר, יא עיזה?)</span></span><span dir="ltr" style=";font-family:Arial;"><o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 36pt 0pt 0cm; text-indent: -18pt;"><span style="font-family:arial,helvetica,sans-serif;"><span style="">-<span style="font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: normal; line-height: normal; font-size-adjust: none; font-stretch: normal;font-family:'Times New Roman';"> "</span></span><span dir="rtl"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">תגיד, יש שביתה מחר?"</span></span><span dir="ltr" style=";font-family:Arial;"><o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 36pt 0pt 0cm; text-indent: -18pt;"><span style="font-family:arial,helvetica,sans-serif;"><span style="color: rgb(51, 51, 153);">-<span style="font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: normal; line-height: normal; font-size-adjust: none; font-stretch: normal;font-family:'Times New Roman';"> "</span></span><span style="color: rgb(51, 51, 153);" dir="rtl"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">לפי מה שמופיע כרגע בתקשורת אז כן, אבל עדיין לא יצאו בהודעה פומבית."</span></span><span dir="ltr" style=";font-family:Arial;"><o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 36pt 0pt 0cm; text-indent: -18pt;"><span style="font-family:arial,helvetica,sans-serif;"><span style="">-<span style="font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: normal; line-height: normal; font-size-adjust: none; font-stretch: normal;font-family:'Times New Roman';"> "</span></span><span dir="rtl"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">מה זאת אומרת?"</span></span><span dir="ltr" style=";font-family:Arial;"><o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 36pt 0pt 0cm; text-indent: -18pt;"><span style="font-family:arial,helvetica,sans-serif;"><span style="color: rgb(51, 51, 153);">-<span style="font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: normal; line-height: normal; font-size-adjust: none; font-stretch: normal;font-family:'Times New Roman';"> </span></span><span style="color: rgb(51, 51, 153);" dir="rtl"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">(מנסה לברר לעצמי מה היה פה לא ברור ומנסח בשנית באופן איטי יותר) "זאת אומרת שכרגע אומרים שכן אבל זה לא רשמי."</span></span><span dir="ltr" style=";font-family:Arial;"><o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 36pt 0pt 0cm; text-indent: -18pt;"><span style="font-family:arial,helvetica,sans-serif;"><span style="">-<span style="font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: normal; line-height: normal; font-size-adjust: none; font-stretch: normal;font-family:'Times New Roman';"> "</span></span><span dir="rtl"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">אז יש שביתה?"</span></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 36pt 0pt 0cm; text-indent: -18pt;"><span style="font-family:arial,helvetica,sans-serif;"><span style="color: rgb(51, 51, 153);">-<span style="font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: normal; line-height: normal; font-size-adjust: none; font-stretch: normal;font-family:'Times New Roman';"> "</span></span><span style="color: rgb(51, 51, 153);" dir="rtl"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">כרגע עוד לא יודעים." (אבל אני כן יודע לאן השיחה הזאת מתקדמת).</span></span><span dir="ltr" style=";font-family:Arial;"><o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 36pt 0pt 0cm; text-indent: -18pt;"><span style="font-family:arial,helvetica,sans-serif;"><span style="">-<span style="font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: normal; line-height: normal; font-size-adjust: none; font-stretch: normal;font-family:'Times New Roman';"> " </span></span><span dir="rtl"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">אבל אמרת שכן."</span></span><span dir="ltr" style=";font-family:Arial;"><o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 36pt 0pt 0cm; text-indent: -18pt;"><span style="font-family:arial,helvetica,sans-serif;"><span style="color: rgb(51, 51, 153);">-<span style="font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: normal; line-height: normal; font-size-adjust: none; font-stretch: normal;font-family:'Times New Roman';"> </span></span><span style="color: rgb(51, 51, 153);" dir="rtl"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">(נו בטח, מקרה מנצח של פוסטמה. צריך לעבור לשיטת ההפשטה). "אמרתי שהתקשורת אומרת שכן, אבל עדיין לא פרסמו הודעה רשמית. מבחינתנו כרגע אנחנו פועלים כאילו יש שביתה."</span></span><span dir="ltr" style=";font-family:Arial;"><o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 36pt 0pt 0cm; text-indent: -18pt;"><span style="font-family:arial,helvetica,sans-serif;"><span style="">-<span style="font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: normal; line-height: normal; font-size-adjust: none; font-stretch: normal;font-family:'Times New Roman';"> "</span></span><span dir="rtl"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">אז יש שביתה?"</span></span><span dir="ltr" style=";font-family:Arial;"><o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 36pt 0pt 0cm; text-indent: -18pt;"><span style="font-family:arial,helvetica,sans-serif;"><span style="color: rgb(51, 51, 153);">-<span style="font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: normal; line-height: normal; font-size-adjust: none; font-stretch: normal;font-family:'Times New Roman';"> </span></span><span style="color: rgb(51, 51, 153);" dir="rtl"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">(התיאשתי. צריך לקדם עניינים.) "כן. יש שביתה."</span></span><span dir="ltr" style=";font-family:Arial;"><o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 36pt 0pt 0cm; text-indent: -18pt;"><span style="font-family:arial,helvetica,sans-serif;"><span style="">-<span style="font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: normal; line-height: normal; font-size-adjust: none; font-stretch: normal;font-family:'Times New Roman';"> "</span></span><span dir="rtl"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">אוף איתכם! אני לא מאמינה!"</span></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 36pt 0pt 0cm; text-indent: -18pt;"><span style="font-family:arial,helvetica,sans-serif;"><span style="color: rgb(51, 51, 153);">-<span style="font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: normal; line-height: normal; font-size-adjust: none; font-stretch: normal;font-family:'Times New Roman';"> "</span></span><span style="color: rgb(51, 51, 153);" dir="rtl"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">מה קרה? את צריכה לטוס?"</span></span><span dir="ltr" style=";font-family:Arial;"><o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 36pt 0pt 0cm; text-indent: -18pt;"><span style="font-family:arial,helvetica,sans-serif;"><span style="">-<span style="font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: normal; line-height: normal; font-size-adjust: none; font-stretch: normal;font-family:'Times New Roman';"> " </span></span><span dir="rtl"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">כן. מחר אני צריכה לטוס לבריסל. מה אני אעשה, נוווווו?"</span></span></span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 36pt 0pt 0cm; text-indent: -18pt;"><br /><span style="font-family:arial,helvetica,sans-serif;"><span dir="ltr" style=";font-family:Arial;"><o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 18pt 0pt 0cm;"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE"><o:p><span style="font-family:arial,helvetica,sans-serif;"> </span></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 18pt 0pt 0cm;"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE"><span style="font-family:arial,helvetica,sans-serif;">זה השלב שבו אני לוקח שם ומעלה הזמנה. המעאפנה טסה לבריסל על הבוקר וחוזרת כעבור יומיים מציריך. אלוהים יודע למה החברה הזאת שולחת אישה כל כך מטומטמת שתייצג אותם בחו"ל...</span></span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 18pt 0pt 0cm;"><br /><span style=";font-family:Arial;" lang="HE"><span style="font-family:arial,helvetica,sans-serif;"><o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 18pt 0pt 0cm;"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE"><o:p><span style="font-family:arial,helvetica,sans-serif;"> </span></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 36pt 0pt 0cm; text-indent: -18pt;"><span style="font-family:arial,helvetica,sans-serif;"><span style="color: rgb(51, 51, 153);">-<span style="font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: normal; line-height: normal; font-size-adjust: none; font-stretch: normal;font-family:'Times New Roman';"> " </span></span><span dir="rtl"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE"><span style="color: rgb(51, 51, 153);">תראי, במידה ותהיה שביתה, אלעל יקדימו את הטיסות שלהם כך שיצאו לפני השביתה. אז מבחינת הטיסה שלך אני מאמין שתוכלי לטוס מחר, מקסימום הטיסה תצא שעה לפני."</span><o:p></o:p></span></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 36pt 0pt 0cm; text-indent: -18pt;"><span style="font-family:arial,helvetica,sans-serif;"><span style="">-<span style="font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: normal; line-height: normal; font-size-adjust: none; font-stretch: normal;font-family:'Times New Roman';"> " </span></span><span dir="rtl"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">מה שעה לפני? אבל ככה הולך לי הלילה? מה, הם רוצים שאני אגיע לשם בשלוש לפנות בוקר?"</span></span><span dir="ltr" style=";font-family:Arial;"><o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 36pt 0pt 0cm; text-indent: -18pt;"><span style="font-family:arial,helvetica,sans-serif;"><span style="color: rgb(51, 51, 153);">-<span style="font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: normal; line-height: normal; font-size-adjust: none; font-stretch: normal;font-family:'Times New Roman';"> "</span></span><span style="color: rgb(51, 51, 153);" dir="rtl"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">גם ככה את צריכה להיות שם בארבע."</span></span><span dir="ltr" style=";font-family:Arial;"><o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 36pt 0pt 0cm; text-indent: -18pt;"><span style="font-family:arial,helvetica,sans-serif;"><span style="">-<span style="font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: normal; line-height: normal; font-size-adjust: none; font-stretch: normal;font-family:'Times New Roman';"> " </span></span><span dir="rtl"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">זה עוד שעה לישון, מה הם נורמלים?"</span></span><span dir="ltr" style=";font-family:Arial;"><o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 36pt 0pt 0cm; text-indent: -18pt;"><span style="font-family:arial,helvetica,sans-serif;"><span style="color: rgb(51, 51, 153);">-<span style="font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: normal; line-height: normal; font-size-adjust: none; font-stretch: normal;font-family:'Times New Roman';"> "</span></span><span style="color: rgb(51, 51, 153);" dir="rtl"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">אבל זה הפתרון שנותנים כדי שתוכלי לטוס" (אני מתחיל להבין על מה נפלתי פה).</span></span><span dir="ltr" style=";font-family:Arial;"><o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 36pt 0pt 0cm; text-indent: -18pt;"><span style="font-family:arial,helvetica,sans-serif;"><span style="">-<span style="font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: normal; line-height: normal; font-size-adjust: none; font-stretch: normal;font-family:'Times New Roman';"> "</span></span><span dir="rtl"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">אוףףףףףףףףףף. אז אני מבינה שהשביתה הזאת הורסת לי הכל."</span></span><span dir="ltr" style=";font-family:Arial;"><o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 36pt 0pt 0cm; text-indent: -18pt;"><span style="font-family:arial,helvetica,sans-serif;"><span style="color: rgb(51, 51, 153);">-<span style="font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: normal; line-height: normal; font-size-adjust: none; font-stretch: normal;font-family:'Times New Roman';"> " </span></span><span style="color: rgb(51, 51, 153);" dir="rtl"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">ככה זה שביתות כאילו...."</span></span><span dir="ltr" style=";font-family:Arial;"><o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 36pt 0pt 0cm; text-indent: -18pt;"><span style="font-family:arial,helvetica,sans-serif;"><span style="">-<span style="font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: normal; line-height: normal; font-size-adjust: none; font-stretch: normal;font-family:'Times New Roman';"> </span></span><span dir="rtl"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">(לא ממש קלטה את הציניות) "אז תגיד, מה עם החזרה שלי?"</span></span><span dir="ltr" style=";font-family:Arial;"><o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 36pt 0pt 0cm; text-indent: -18pt;"><span style="font-family:arial,helvetica,sans-serif;"><span style="color: rgb(51, 51, 153);">-<span style="font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: normal; line-height: normal; font-size-adjust: none; font-stretch: normal;font-family:'Times New Roman';"> "</span></span><span style="color: rgb(51, 51, 153);" dir="rtl"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">מה איתה?"</span></span><span dir="ltr" style=";font-family:Arial;"><o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 36pt 0pt 0cm; text-indent: -18pt;"><span style="font-family:arial,helvetica,sans-serif;"><span style="">-<span style="font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: normal; line-height: normal; font-size-adjust: none; font-stretch: normal;font-family:'Times New Roman';"> " </span></span><span dir="rtl"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">הם יתנו לי לחזור כשתהיה שביתה?"</span></span><span dir="ltr" style=";font-family:Arial;"><o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 36pt 0pt 0cm; text-indent: -18pt;"><span style="font-family:arial,helvetica,sans-serif;"><span style="color: rgb(51, 51, 153);">-<span style="font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: normal; line-height: normal; font-size-adjust: none; font-stretch: normal;font-family:'Times New Roman';"> "</span></span><span style="color: rgb(51, 51, 153);" dir="rtl"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">אם תהיה שביתה אז לא יהיו גם נחיתות. אף מטוס לא ימריא אם לא יהיה לו איפה לנחות." (אני חושב שאמרתי את זה די ברור).</span></span><span dir="ltr" style=";font-family:Arial;"><o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 36pt 0pt 0cm; text-indent: -18pt;"><span style="font-family:arial,helvetica,sans-serif;"><span style="">-<span style="font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: normal; line-height: normal; font-size-adjust: none; font-stretch: normal;font-family:'Times New Roman';"> "</span></span><span dir="rtl"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">מה? הם שובתים גם בציריך?"</span></span><span dir="ltr" style=";font-family:Arial;"><o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 36pt 0pt 0cm; text-indent: -18pt; color: rgb(51, 51, 153);"><span style="font-family:arial,helvetica,sans-serif;"><span style="">-<span style="font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: normal; line-height: normal; font-size-adjust: none; font-stretch: normal;font-family:'Times New Roman';"> " </span></span><span dir="rtl"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">לא." (לרגע אני מזועזע)</span></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 36pt 0pt 0cm; text-indent: -18pt;"><span style="font-family:arial,helvetica,sans-serif;"><span style="">-<span style="font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: normal; line-height: normal; font-size-adjust: none; font-stretch: normal;font-family:'Times New Roman';"> "</span></span><span dir="rtl"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">אז למה שלא יתנו לי לטוס?"</span></span><span dir="ltr" style=";font-family:Arial;"><o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 36pt 0pt 0cm; text-indent: -18pt;"><span style="font-family:arial,helvetica,sans-serif;"><span style="color: rgb(51, 51, 153);">-<span style="font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: normal; line-height: normal; font-size-adjust: none; font-stretch: normal;font-family:'Times New Roman';"> "</span></span><span style="color: rgb(51, 51, 153);" dir="rtl"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">כי המטוס לא יוכל לנחות בנתב"ג. וגם לא באילת ולא בשום מקום. אם תהיה שביתה הכל יהיה סגור."</span></span><span dir="ltr" style=";font-family:Arial;"><o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 36pt 0pt 0cm; text-indent: -18pt;"><span style="font-family:arial,helvetica,sans-serif;"><span style="">-<span style="font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: normal; line-height: normal; font-size-adjust: none; font-stretch: normal;font-family:'Times New Roman';"> " </span></span><span dir="rtl"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">מה, הם לא יתנו גם למטוסים מחו"ל לנחות פה?"</span></span><span dir="ltr" style=";font-family:Arial;"><o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 36pt 0pt 0cm; text-indent: -18pt; color: rgb(51, 51, 153);"><span style="font-family:arial,helvetica,sans-serif;"><span style="">-<span style="font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: normal; line-height: normal; font-size-adjust: none; font-stretch: normal;font-family:'Times New Roman';"> "</span></span><span dir="rtl"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">כן. שביתה."</span></span></span></p><span dir="rtl"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE"> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 36pt 0pt 0cm; text-indent: -18pt;"><span style="font-family:arial,helvetica,sans-serif;"><span style="">-<span style="font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: normal; line-height: normal; font-size-adjust: none; font-stretch: normal;font-family:'Times New Roman';"> "</span></span><span dir="rtl"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">אז מטוסים ימשיכו לעוף באוויר?"</span></span><span dir="ltr" style=";font-family:Arial;"><o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 36pt 0pt 0cm; text-indent: -18pt; color: rgb(51, 51, 153);"><span dir="rtl" style=";font-family:Arial;" lang="HE"><span style="font-family:arial,helvetica,sans-serif;">- "לא. (מטומטמת!) מטוסים פשוט לא ימריאו, הם ישארו בחו"ל."</span></span></p></span></span><span dir="ltr" style=";font-family:Arial;"><o:p></o:p></span> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 36pt 0pt 0cm; text-indent: -18pt;"><span style="font-family:arial,helvetica,sans-serif;"><span style="">-<span style="font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: normal; line-height: normal; font-size-adjust: none; font-stretch: normal;font-family:'Times New Roman';"> " </span></span><span dir="rtl"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">אוי! (אני קולט ממנה זיק של הבנה שמתפתח להיסטריה) אז אני אהיה תקועה בחו"ל?"</span></span><span dir="ltr" style=";font-family:Arial;"><o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 36pt 0pt 0cm; text-indent: -18pt;"><span style="font-family:arial,helvetica,sans-serif;"><span style="color: rgb(51, 51, 153);">-<span style="font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: normal; line-height: normal; font-size-adjust: none; font-stretch: normal;font-family:'Times New Roman';"> "</span></span><span style="color: rgb(51, 51, 153);" dir="rtl"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">במידה ותהיה שביתה זאת בהחלט אפשרות."</span></span><span dir="ltr" style=";font-family:Arial;"><o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 36pt 0pt 0cm; text-indent: -18pt;"><span style="font-family:arial,helvetica,sans-serif;"><span style="">-<span style="font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: normal; line-height: normal; font-size-adjust: none; font-stretch: normal;font-family:'Times New Roman';"> "</span></span><span dir="rtl"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">אבל אני לא יכולה, יש פורים לילדים! הם לא יכולים לעשות לי את זה!!!" (היא מתפרצת בשצף אומללות).</span></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 36pt 0pt 0cm; text-indent: -18pt;"><span style="font-family:arial,helvetica,sans-serif;"><span style="color: rgb(51, 51, 153);">-<span style="font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: normal; line-height: normal; font-size-adjust: none; font-stretch: normal;font-family:'Times New Roman';"> "</span></span><span style="color: rgb(51, 51, 153);" dir="rtl"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">הם לא עושים את זה לך. הם עושים את זה לכולם."</span></span><span dir="ltr" style=";font-family:Arial;"><o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 36pt 0pt 0cm; text-indent: -18pt;"><span style="font-family:arial,helvetica,sans-serif;"><span style="">-<span style="font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: normal; line-height: normal; font-size-adjust: none; font-stretch: normal;font-family:'Times New Roman';"> "</span></span><span dir="rtl"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">אז מה אני אעשה?"</span></span><span dir="ltr" style=";font-family:Arial;"><o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 36pt 0pt 0cm; text-indent: -18pt;"><span style="font-family:arial,helvetica,sans-serif;"><span style="color: rgb(51, 51, 153);">-<span style="font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: normal; line-height: normal; font-size-adjust: none; font-stretch: normal;font-family:'Times New Roman';"> "</span></span><span style="color: rgb(51, 51, 153);" dir="rtl"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">תראי, במידה ותהיה שביתה אולי לא כדאי לך לטוס. אולי שווה לדחות את הטיסה שלך לזמן אחר, כשלא יהיו איומים על שביתה."</span></span><span dir="ltr" style=";font-family:Arial;"><o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 36pt 0pt 0cm; text-indent: -18pt;"><span style="font-family:arial,helvetica,sans-serif;"><span style="">-<span style="font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: normal; line-height: normal; font-size-adjust: none; font-stretch: normal;font-family:'Times New Roman';"> "</span></span><span dir="rtl"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">לא. אני חייבת לנסוע!"</span></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 36pt 0pt 0cm; text-indent: -18pt;"><span style="font-family:arial,helvetica,sans-serif;"><span style="color: rgb(51, 51, 153);">-<span style="font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: normal; line-height: normal; font-size-adjust: none; font-stretch: normal;font-family:'Times New Roman';"> "</span></span><span style="color: rgb(51, 51, 153);" dir="rtl"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">אז את גם חייבת לקחת בחשבון שתהיי תקועה שם."</span></span><span dir="ltr" style=";font-family:Arial;"><o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 36pt 0pt 0cm; text-indent: -18pt;"><span style="font-family:arial,helvetica,sans-serif;"><span style="">-<span style="font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: normal; line-height: normal; font-size-adjust: none; font-stretch: normal;font-family:'Times New Roman';"> "</span></span><span dir="rtl"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">אז מה? זה הפתרון שלך? לתקוע אותי בחו"ל?"</span></span><span dir="ltr" style=";font-family:Arial;"><o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 36pt 0pt 0cm; text-indent: -18pt;"><span style="font-family:arial,helvetica,sans-serif;"><span style="color: rgb(51, 51, 153);">-<span style="font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: normal; line-height: normal; font-size-adjust: none; font-stretch: normal;font-family:'Times New Roman';"> </span></span><span style="color: rgb(51, 51, 153);" dir="rtl"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">(הרי היה ברור שזה יגיע). "שמעי, אין לי פתרונות אחרים. כל עוד את בארץ ומתחילה מחר שביתה אני ממליץ לך לא לצאת מהארץ."</span></span><span dir="ltr" style=";font-family:Arial;"><o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 36pt 0pt 0cm; text-indent: -18pt;"><span style="font-family:arial,helvetica,sans-serif;"><span style="">-<span style="font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: normal; line-height: normal; font-size-adjust: none; font-stretch: normal;font-family:'Times New Roman';"> "</span></span><span dir="rtl"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">אז תסיע (תסיע, כן?) אותי דרך מקום אחר."</span></span><span dir="ltr" style=";font-family:Arial;"><o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 36pt 0pt 0cm; text-indent: -18pt;"><span style="font-family:arial,helvetica,sans-serif;"><span style="color: rgb(51, 51, 153);">-<span style="font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: normal; line-height: normal; font-size-adjust: none; font-stretch: normal;font-family:'Times New Roman';"> "</span></span><span style="color: rgb(51, 51, 153);" dir="rtl"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">דרך איפה?"</span></span><span dir="ltr" style=";font-family:Arial;"><o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 36pt 0pt 0cm; text-indent: -18pt;"><span style="font-family:arial,helvetica,sans-serif;"><span style="">-<span style="font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: normal; line-height: normal; font-size-adjust: none; font-stretch: normal;font-family:'Times New Roman';"> "</span></span><span dir="rtl"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">לא יודעת! וינה!"</span></span><span dir="ltr" style=";font-family:Arial;"><o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 36pt 0pt 0cm; text-indent: -18pt;"><span style="font-family:arial,helvetica,sans-serif;"><span style="color: rgb(51, 51, 153);">-<span style="font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: normal; line-height: normal; font-size-adjust: none; font-stretch: normal;font-family:'Times New Roman';"> "</span></span><span style="color: rgb(51, 51, 153);" dir="rtl"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">גם מוינה לא יהיו טיסות."</span></span><span dir="ltr" style=";font-family:Arial;"><o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 36pt 0pt 0cm; text-indent: -18pt;"><span style="font-family:arial,helvetica,sans-serif;"><span style="">-<span style="font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: normal; line-height: normal; font-size-adjust: none; font-stretch: normal;font-family:'Times New Roman';"> " </span></span><span dir="rtl"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">מה?!?" </span></span><span style=";font-family:Arial;"><span lang="HE">(אני נותן לה דקה לחשוב לבד). "</span></span><span dir="rtl"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">אה... </span></span><span dir="rtl"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">נו, אז מה אתה מציע?"</span></span><span dir="ltr" style=";font-family:Arial;"><o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 36pt 0pt 0cm; text-indent: -18pt;"><span style="font-family:arial,helvetica,sans-serif;"><span style="color: rgb(51, 51, 153);">-<span style="font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: normal; line-height: normal; font-size-adjust: none; font-stretch: normal;font-family:'Times New Roman';"> "</span></span><span style="color: rgb(51, 51, 153);" dir="rtl"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">אין לי מה להציע."</span></span><span dir="ltr" style=";font-family:Arial;"><o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 36pt 0pt 0cm; text-indent: -18pt; color: rgb(0, 0, 0);"><span style="font-family:arial,helvetica,sans-serif;"><span style="color: rgb(0, 0, 0);">-<span style="font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: normal; line-height: normal; font-size-adjust: none; font-stretch: normal;font-family:'Times New Roman';"> "</span></span><span style="color: rgb(0, 0, 0);" dir="rtl"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">ואם אני אסע באוטובוס לירדן ומשם אטוס?"</span></span><span dir="ltr" style=";font-family:Arial;"><o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 36pt 0pt 0cm; text-indent: -18pt; color: rgb(51, 51, 153);"><span style="font-family:arial,helvetica,sans-serif;"><span style="">-<span style="font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: normal; line-height: normal; font-size-adjust: none; font-stretch: normal;font-family:'Times New Roman';"> "</span></span><span dir="rtl"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">סבבה, רק שלא יתנו לך לחזור."</span></span><span dir="ltr" style=";font-family:Arial;"><o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 36pt 0pt 0cm; text-indent: -18pt;"><span style="font-family:arial,helvetica,sans-serif;"><span style="">-<span style="font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: normal; line-height: normal; font-size-adjust: none; font-stretch: normal;font-family:'Times New Roman';"> "</span></span><span dir="rtl"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">למה???"</span></span><span dir="ltr" style=";font-family:Arial;"><o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 36pt 0pt 0cm; text-indent: -18pt; color: rgb(51, 51, 153);"><span style="font-family:arial,helvetica,sans-serif;"><span style="">-<span style="font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: normal; line-height: normal; font-size-adjust: none; font-stretch: normal;font-family:'Times New Roman';"> "</span></span><span dir="rtl"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">שביתה במעברי הגבול. הם משביתים את הכל."</span></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 36pt 0pt 0cm; text-indent: -18pt;"><span style="font-family:arial,helvetica,sans-serif;"><span style="">-<span style="font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: normal; line-height: normal; font-size-adjust: none; font-stretch: normal;font-family:'Times New Roman';"> "</span></span><span dir="rtl"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">אני לא מאמינה לך. אתם מה זה לא בסדר! אני חייבת לטוס!!!"</span></span><span dir="ltr" style=";font-family:Arial;"><o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 36pt 0pt 0cm; text-indent: -18pt;"><span style="font-family:arial,helvetica,sans-serif;"><span style="color: rgb(51, 51, 153);">-<span style="font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: normal; line-height: normal; font-size-adjust: none; font-stretch: normal;font-family:'Times New Roman';"> "</span></span><span style="color: rgb(51, 51, 153);" dir="rtl"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">זאת החלטה שלך. כל עוד יש שביתה לא בטוח שתוכלי לחזור. וזה ממש לא משהו שאני יכול להשפיע עליו."</span></span><span dir="ltr" style=";font-family:Arial;"><o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 36pt 0pt 0cm; text-indent: -18pt;"><span style="font-family:arial,helvetica,sans-serif;"><span style="">-<span style="font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: normal; line-height: normal; font-size-adjust: none; font-stretch: normal;font-family:'Times New Roman';"> "</span></span><span dir="rtl"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">אתה יודע מה? אני אכתוב מכתב חריף על כל העניין הזה להנהלה."</span></span><span dir="ltr" style=";font-family:Arial;"><o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 36pt 0pt 0cm; text-indent: -18pt; color: rgb(51, 51, 153);"><span style="font-family:arial,helvetica,sans-serif;"><span style="">-<span style="font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: normal; line-height: normal; font-size-adjust: none; font-stretch: normal;font-family:'Times New Roman';"> "</span></span><span dir="rtl"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">שיהיה בהצלחה. שלחי לי עותק."</span></span></span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 36pt 0pt 0cm; text-indent: -18pt;"><br /><span style="font-family:arial,helvetica,sans-serif;"><span dir="ltr" style=";font-family:Arial;"><o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE"><o:p><span style="font-family:arial,helvetica,sans-serif;"> </span></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE"><span style="font-family:arial,helvetica,sans-serif;">היא כתבה מכתב. היא שלחה לי עותק. לא היתה שביתה.</span></span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><br /><span style=";font-family:Arial;" lang="HE"><span style="font-family:arial,helvetica,sans-serif;"><o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE"><o:p><span style="font-family:arial,helvetica,sans-serif;"> </span></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE"><span style="font-family:arial,helvetica,sans-serif;">במהלך היום הארור הזה התקבלו אצלי למעלה מ- 30 שיחות טלפון שהתנהלו באופן דומה. אני שונא את העבודה שלי. אני שונא אנשי היי-טק.</span></span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><br /><span style=";font-family:Arial;" lang="HE"><span style="font-family:arial,helvetica,sans-serif;"><o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE"><o:p><span style="font-family:arial,helvetica,sans-serif;"> </span></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style="font-family:arial,helvetica,sans-serif;"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">טיסה מהנה!</span></span></p></span><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/9121607768488282162-1568647383085479276?l=eroluno.blogspot.com' alt='' /></div>ארול אחדhttp://www.blogger.com/profile/14021717919833894848noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-9121607768488282162.post-50499700212551342872007-02-14T07:30:00.000+02:002009-07-29T00:35:35.064+03:00<div dir="rtl" style="text-align: right;"><span id="edit5845263" class="postedit" style="font-size:100%;"><span id="BlogContent"><p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">הרבה דבר אלי, הרבה כמיהה,<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">קרב אלי בשרך וחלוק לי ממנו.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">לא אקח לעצמי, לא אטול לי מעשר<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">עליך לתת לי.</span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><br /><span style=";font-family:Arial;" lang="HE"><o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE"><o:p> </o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">עבור לידי, עצור ונגן באוזני,<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">טול את ידך וחכך בידי.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">לא אפנה מבטי, אף לא כדי הצצה<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">עליך לעשות בי.</span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><br /><span style=";font-family:Arial;" lang="HE"><o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE"><o:p> </o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE"><o:p></o:p></span><span dir="rtl" style=";font-family:Arial;" lang="HE">אני מוכן.</span></p></span></span></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/9121607768488282162-5049970021255134287?l=eroluno.blogspot.com' alt='' /></div>ארול אחדhttp://www.blogger.com/profile/14021717919833894848noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-9121607768488282162.post-64708730542972266952006-12-15T08:43:00.000+02:002009-07-29T00:36:03.595+03:00<div dir="rtl" style="text-align: right;font-family:arial;"><span style="font-size:100%;"><span id="edit5696402" class="postedit"><span id="BlogContent" style="font-size:10;"><p dir="rtl">זה היה ביום חמישי. איפשהו לפני חודש בערך. היא ניצבה מולי: דקיקה, סתמית, מטופשת משהו. לא היה בה שום דבר מיוחד ואת המראה שלה אני לא ממש יכול להעלות שוב. כלומר, אני כן יכול אבל אין שם שום דבר מרגש או לא רגיל. היא היתה סתם עוד סיגריה. הסיגריה האחרונה.</p> <p dir="rtl">המון פעמים ניסיתי להפסיק לעשן. בכל פעם זה נמשך שבוע או שבועיים. הכי הרבה שהצלחתי היה בניו זילנד וזה נמשך שלושה שבועות. טוב, הייתי עסוק בעיקר בלטרק. בסופו של דבר אני תמיד חוזר כמו גדול. ולמרבה הפליאה אני לא שונא את עצמי על זה. וכן, גם עכשיו אני מפחד להצהיר שהפסקתי. כי אתם יודעים איך זה, בכל זאת בסופ"ש משנוררים פה ושם, בכל זאת לפעמים אחרי ארוחה טובה חייבים להוריד את הכל עם קצת עשן. וכן, גם צריך את הרעל הזה בשביל משהו אחר שעליו אני לא מוותר. לא כרגע.</p> <p dir="rtl">היה בזה משהו מאוד מזוכיסטי בהחלטה הזאת להפסיק לעשן ביום חמישי. דווקא בפתח הימים שבהם מפלס הניקוטין והאלכוהול עולה אצלי, דווקא בסופו של השבוע הכי קדחתני ומסריח שהיה לי בעבודה. ובחייאת, להסתכל על הסיגריה שמונחת שם על השולחן ולחשוב שהיא האחרונה! זרקתי את הקופסא לפח, שם עדיין היתה עטיפת הפקט. הן השקיפו עלי בעלבון נורא. רציתי להגיד להן משהו שירגיע, משהו שיוריד את חוסר הנעימות הזה מן הפרק. רציתי להסביר להן, שיבינו שזה לא הן זה אני. אבל אני עצמי יודע - זה רק אני. ובמלחמה הזאת אף אחד אחד לא ינצח בשבילי.</p> <p dir="rtl">המון תירוצים יש לי להמשיך לעשן. המון סיבות מעולות. רק היום באוויטה היו לי לפחות חמישה תירוצים. אז עישנתי שתי סיגריות. אני מודה, זה קשה. אבל זה לא המפלס שאני רגיל אליו ואני עדיין עצבני רוב הזמן. המיתוס הזה שאחרי שבוע כבר לא מרגישים כלום הוא רק אשליה. שקר שמספרים לנו בפליירים הנחמדים האלה שמחלקים בקופ"ח. אני רוצה את הסיגריות שלי בחזרה! רוצה עוד פעם את האובך הזה מסביבי, את האושר הגלום במכת עשן קטנה אחת בריאות שלי, את הרוגע הזה שזרם לי בורידים כל כך הרבה זמן.</p> <p dir="rtl">אני לא נכנע. זאת מלחמה לחיים ולמוות. נכון, אני עושה לעצמי הקלות פה ושם. נכון, זה הכל בראש שלי. אז מה? זה עושה את זה ליותר פשוט?</p> <p dir="rtl">"בוקר גשום, לא לקום. לא לעשן אפילו". לאה גולדברג ידעה על מה היא מדברת. הנזק הזה הוא כל כך הרבה מעבר לריאות שלי, מעבר לגוף שלי. זה נזק למוח, נזק לנפש. התמכרות זה דבר קשה, גמילה זה דבר נורא. אני סובל, נהייתי אוטיסט לסביבה שלי, נהייתי חסר יכולת תקשור עם אנשים שאני רוצה בחברתם. אני נאלץ לגלות עכשיו בשיא החרפה שהדימוי העצמי שלי הוא המכור הכבד ביותר לסיגריות האלה. פתאום אני לא יודע איך לשווק את עצמי בלעדיהן. פתאום אני מרגיש חסר זכות קיום בלעדיהן. </p> <p dir="rtl">סיגריה אחרונה שלי, אני מתגעגע, נוצר ומוקיר כל רגע שהיה לי איתך. מבטיח לשמור על קשר פה ושם. את יודעת שזה היה חייב להגמר, זה היה קשר שנדון לכישלון מלכתחילה. אפגוש אותך שוב לעיתים, נקשקש ונתפייס כל פעם מחדש, אבל הפעם זה נגמר. אני לא חוזר יותר. ואת יודעת מה? מחר בבוקר כבר לא תהיה לי ליחה, וזה שווה את הכל!</p></span></span></span></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/9121607768488282162-6470873054297226695?l=eroluno.blogspot.com' alt='' /></div>ארול אחדhttp://www.blogger.com/profile/14021717919833894848noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-9121607768488282162.post-52180248131216719722006-12-04T16:42:00.000+02:002009-07-29T00:36:44.990+03:00<div dir="rtl" style="text-align: right;"><span id="BlogContent" style="font-size:100%;"><p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">שני הבתים שלי נמצאים בקצוות אחרים של ממלכת יהודה. ובאשר ארצה לצאת מביתי אשר לחוף הים אל ביתי אשר למרגלות ההרים, עלי לצאת למסע ארוך. זה ממש כמו סיפור אגדה – המסע הביתה. צריך לחצות את הואדי, לטפס על ההר, לחצות את הנחל ולטפס על ההר הבא ורק אז משתרע אל מול עיניכם המשתאות העמק המופלא. הבית שלי ב- 24 השנים האחרונות. וכן, זה מאוד יפה להביט מלמעלה על כל הירוק הזה והכינרת בוהקת בכחול הכל כך כחול שלה. אני מאוד אוהב את הנסיעה הביתה, היא משרה עלי קסם כזה. קסם שמשתחרר בין רגע כשאני עובר בשערי הקיבוץ.</span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><br /><span style=";font-family:Arial;" lang="HE"><o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE"><o:p> </o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">לא יודע למה קשה לי עדיין להשתחרר מהחבלים האלה. אני נמשך כמו עיוור לכלבו, מעניין את מי נפגוש שם היום? הנה הקופאיות יושבות בקופה ומחייכות לעברי. כמה טוב שבאת הביתה, איזה יופי לראות אותך, כמה רזית... באמת רזיתי. מה חדש? לא יותר מדי. אה יופי. שקט.</span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><br /><span style=";font-family:Arial;" lang="HE"><o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE"><o:p> </o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">משם לחדר אוכל. מה אוכלים היום? יום שישי – כרגיל קוסקוס עם מרק ירקות. יופי יופי, רק שמאז שנחנקתי מהקוסקוס שלכם בגיל 8 אני לא כל כך נוגע בזה. בכלל, החדר אוכל הזה גרם לי להיות צמחוני במשך כמעט 8 שנים. אכלתי קציצה ופתאום קופצת אלי מתוכה חצי אצבע של תרנגולת. רק חסדיו של הדוד מקדונלדס שכנעו אותי לחזור ולנגוס בבעלי חיים. אל דאגה – היום אני קורניבור גאה. אז מי יושב היום בחדר אוכל? היי, הנה סבא וסבתא וכל המשפוחה. וואו, איך רזית! כמה טוב שבאת הביתה, כמה התגעגענו. מה חדש? קנינו טוסטר. מעולה, איזה סוג? לא זוכר, אני אחזור הביתה אני אגיד לך. רק אל תשכח להגיד לי...</span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><br /><span style=";font-family:Arial;" lang="HE"><o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE"><o:p> </o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">לא יודע למה, אבל תמיד יש לי צפייה שמשהו ישתנה כשאני אגיע בפעם הבאה. שמשהו יקרה שם, לא אכפת לי מה זה יהיה, רק שיקרה כבר! שמישהו יזעזע את האנשים האלה שיושבים שם בחור הזה ויוציא מהם קצת אותות חיים. שמישהו יפוצץ את הבועה הזאת. זה מאוד קשה לצאת מהבועה, אבל קשה עוד יותר להסתובב אחורה ולהביט על אלה שנשארו כלואים בה. זה כאילו אני לא מסוגל לתקשר איתם יותר, עם החברים הטובים שלי. עם ה"חבורה שלי". דם איט – קשה לי פתאום לתקשר אפילו עם המשפחה שלי. יכול להיות שהשתניתי עד כדי כך? יכול להיות שאני שנאתי לחיות שם עד כדי כך?</span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><br /><span style=";font-family:Arial;" lang="HE"><o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE"><o:p> </o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">בכל מקרה, זה סתם הלך רוח שתפס אותי בסופ"ש. בסופו של דבר זה עבר לי, אפילו די נהניתי. ישבנו והעברנו קטעים ביום שישי בלילה אצל ניץ בפינה. הפלצנו ותקענו גרעפסים אל תוך הלילה ואתם יודעים מה? זה הרגיש טוב כמעט כמו פעם. ואז אני עולה על האוטובוס, חוצה את ההרים ומגיע לים. כמו סיפור אגדה – מעבר לרחוב, אחרי הפינה, ליד התמרור... אני חוזר לבית השני שלי.</span></p></span></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/9121607768488282162-5218024813121671972?l=eroluno.blogspot.com' alt='' /></div>ארול אחדhttp://www.blogger.com/profile/14021717919833894848noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-9121607768488282162.post-956536802973569822006-11-05T09:56:00.000+02:002009-07-29T00:37:15.970+03:00<div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size:100%;"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">אחרי העצרת תפס אותי הגשם בשדרות ח"ן. לא היה לאן לברוח, זה פשוט נפל מהשמיים ותוך חמש שניות הייתי רטוב לגמרי. עצוב לחזור הביתה לבד בגשם, רועד מקור. עצוב לפשוט את הבגדים לבד ולתלות אותם לייבוש לבד, להיכנס מתחת לפוך לבד... אז מתחת לפוך אני פותח את הטלפון לבדוק הודעות. בין השאר היה שם </span><span dir="ltr" style=";font-family:Arial;">SMS</span><span style=";font-family:Arial;" lang="HE"> מאותו בחור מקסים שאני מנסה כבר שבועיים לבנות איתו איזשהו סוג של קשר. עוברים עליו המון דברים, הוא אומר. זה לא פייר לגבי אבל הוא צריך להיות לבד עכשיו והמון תודה על הסבלנות שלי. כזה אני, נותן שירות לקוחות איכותי גם לקהל הדייטים שלי. המלצות ניתן לשרשר בטוקבקים.<br /><br /><o:p></o:p></span><span id="edit5307642" class="postedit"><span id="BlogContent"><span style="font-family:arial,helvetica,sans-serif;"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE"> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE"><o:p> </o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">כן רבותי, הסימנים בד"כ אינם משקרים, גם השנה החורף הזה הולך להיות בודד וקר. אין בזה חדש, למען האמת עוד לא היה לי חורף אחד שאני יכול להצהיר עליו כעל זוגי משהו. כן, אני יודע כמה זה כיף להתכרבל מתחת לפוך עם עוד מישהו אבל בסופו של דבר כנראה שהפוך שלי לא מזמין כמו אלפי הפוכים האחרים שמסתובבים פה באתר, אז אני מגביל את המאמצים שלי עד גבול מסויים ושומר על אופטימיות, כמו תמיד.</span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><br /><span style=";font-family:Arial;" lang="HE"><o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE"><o:p> </o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">אז מה בינתיים? הרי אצל יצורים כמונו – דרמה קווינס מלידה (גם הכי סטרייט אקטינג בעולם כאלה, אנחנו יודעים שאנחנו כאלה) – לחורף תמיד תהיה הילה של עונה רומנטית שבה עליך להתכרבל מתחת לפוך עם בן זוג זוגי ויהי מה. תשאלו כל הומו מצוי מה הוא מתכוון לעשות החורף והוא יספר לכם על הבנזוג המדהים שהוא שהוא מתכתב איתו כבר יומיים ואיך הם מתכוונים להעביר את כל החורף מתחת לפוך עם שוקו חם ומרשמלו. אבל מה? איכשהו כולם פה לבד. כולם רועדים מקור.<br /></span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><br /><span style=";font-family:Arial;" lang="HE"><o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE"><o:p> </o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">אז מה? שנישבר? מה פתאום?! ארול הפקות גאים להציג את עשרת מצוות העשה לחורף הקרוב. מלאו אחריהן ומובטח לכם חורף מספק ואיכותי שאחריו תאמרו קבל עם ועדה: "זוגיות? עזבו אותכם, אולי בקיץ!" גם בחורף הבא אני אהיה לבד.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE"><o:p> </o:p></span></p> <ol style="margin-top: 0cm;" type="1"><li class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><u><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">גלה אופקים חדשים</span></u><span style=";font-family:Arial;" lang="HE"><o:p></o:p></span></li></ol> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 37.3pt 0pt 0cm;"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">אין דבר יותר מספק מלדעת דברים חדשים! כמה פעמים שמעת על תופעת הוויקיפדיה ולא קרה שום דבר? אז בבקשה – עכשיו אתה לבד ואין מי שיפריע לך. הקלק ולמד מודל חורף 2007. ככה גם יהיו לך נושאי שיחה מרתקים עם הדייטים שלך, לפני שתזרוק אותם בטוענה שאתה חייב להמשיך ולהתעמק בתולדות הבושמנים ואין לך ממש יותר מדי זמן בשבילם כרגע. תודה על הסבלנות, בכל אופן.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE"><o:p> </o:p></span></p> <ol style="margin-top: 0cm;" start="2" type="1"><li class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><u><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">הפוך לצרכן תרבות</span></u><span style=";font-family:Arial;" lang="HE"><o:p></o:p></span></li></ol> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 37.3pt 0pt 0cm;"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">או לפחות תסתום חורים בלתי נסלחים בהשכלה התרבותית שלך. מה עם כל אותם ספרים שכולם מדברים עליהם? לא קראת את "מאה שנים של בדידות" כשהיית בן 18? זאת ההזדמנות. עשה זאת מהר לפני שינסו לפתח איתך שיחה על הסימבוליות השבטית בספריו של מארקס. פספסת את "שמש נצחית בראש צלול" כשהוקרן בקולנוע? השכר אותו בדחיפות כי מדובר בנכס צאן ברזל בקהילת ההומואים-אינטלקטואלים-סטודנטיאלים שאתה כל כך רוצה להימנות עליה. לך לך אל האוזן השלישית וגהץ כרטיסך על כל אותם דיסקים שגל אוחובסקי גומר מהם כל שבוע בטיים אאוט. אל תיבהל, אתה צפוי לקבל כמה מבטים נוזפים מהמוכרים שרק עכשיו נזכרת לקנות את דמיאן רייס אבל זה יעבור להם ברגע שמישהו ייכנס ויבקש לקנות את החדש של קולדפליי. צא לתיאטרון, צא לקולנוע, תראה סרטים פורטוגזים בסינמטק. עשה זאת לבד, תתמקד במה שאתה רואה. תצא מזה רק נשכר.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE"><o:p> </o:p></span></p> <ol style="margin-top: 0cm;" start="3" type="1"><li class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><u><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">כבד את אביך ואת אמך</span></u><span style=";font-family:Arial;" lang="HE"><o:p></o:p></span></li></ol> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 37.3pt 0pt 0cm;"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">מאז שעברת לעיר הגדולה הם כבר לא שומעים ממך, מה? אתה כבר לא מגיע לבקר כמו שבאת פעם, ודווקא היום אמא עשתה צימעס כמו שאתה אוהב. המערכת הזוגית הכי משמעותית בחיים שלך ואתה לא משקיע? קח אחריות על המשפוחה, הראה נוכחות. צלצל פעם בכמה ימים לבדוק מה נשמע שם אצל הזקנים. קבל עדכונים על השכנים או על מה שקורה בקיבוץ, תתעניין מה הם עשו בסופ"ש, בדוק בזהירות אולי אבא כבר השלים עם זה שלא תהיה לך חברה אף פעם... דברים כאלה. זה יפר את הבדידות ויחזק את הצ'אקרות המעטות שעוד נשארו לך.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE"><o:p> </o:p></span></p> <ol style="margin-top: 0cm;" start="4" type="1"><li class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><u><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">השקע בחברים</span></u><span style=";font-family:Arial;" lang="HE"><o:p></o:p></span></li></ol> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 37.3pt 0pt 0cm;"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">על אותו משקל אתה מוזמן גם להשקיע בחברים שהשארת שם רחוק בבית. הידידה הראשונה שסיפרת לה עדיין תקועה בלימודים במכללה המסריחה שלה בצפון. דבר איתה קצת, ספר לה כמה כיף כאן, כמה טוב לך. תמציא כמה אהבות שהיו ונגמרו, תן לה את הרושם שחם כאן ונעים פה ושהיא תמיד מוזמנת בלה בלה בלה. זה יעודד את מצב רוחך ויסב לה אושר שהחבר ההומו שלה עדיין שומר איתה על קשר גם כשהוא בעיר החטאים.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE"><o:p> </o:p></span></p> <ol style="margin-top: 0cm;" start="5" type="1"><li class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><u><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">השקע בעצמך</span></u><span style=";font-family:Arial;" lang="HE"><o:p></o:p></span></li></ol> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 37.3pt 0pt 0cm;"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">בינינו, החורף הזה יהיה קצר כמו כל החורפים. תוך ארבעה חודשים כולם פה ילכו עוד פעם עם מכנס קצר וגופיה. אז מה קורה עם הצמיג הזה שכבר צמח מאז סוף עונת הרחצה? יאללה – זה שאתה לבד לא אומר שמותר לך להזניח! תחזק את עצמך לפחות שלוש פעמים בחדר כושר, לך לרופא עור לפתור את צרת החצ'קונים הזאת בגב, אולי אפילו תתפרע על איזה ניתוח להסרת משקפיים. החל לעבוד כבר מעכשיו על הלוק של הקיץ הקרוב. איך אתה מתכוון למצוא זוגיות ככה?<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE"><o:p> </o:p></span></p> <ol style="margin-top: 0cm;" start="6" type="1"><li class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><u><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">למד הקלדה עיוורת<o:p></o:p></span></u></li></ol> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 37.3pt 0pt 0cm;"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">מדובר בפעילות פרודוקטיבית למדי ומשעשעת במידה. תרגל את עצמך כך שכשיגיע הקיץ המיוחל תוכל לתקתק הודעות באטרף במהירות ויעילות בדרך לעוד סטוץ. מה שמביא אותנו לסעיפים הבאים...<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE"><o:p> </o:p></span></p> <ol style="margin-top: 0cm;" start="7" type="1"><li class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><u><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">תקשר עם העולם</span></u><span style=";font-family:Arial;" lang="HE"><o:p></o:p></span></li></ol> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 37.3pt 0pt 0cm;"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">אם גם ככה אתה לא יוצא מהבית, לפחות פתח לעצמך מעגלי חברים וירטואלים חדשים. מצאת כרטיס של דייל אוסטרלי חתיך? דבר איתו, אולי אפילו תעברו למסנג'ר. תמיד טוב לדעת שיש מישהו נחמד שחושב עליך בקצה השני של העולם, אפילו אם מדובר בסתם דמות פיקטיבית של השכן ממול. יש להם נטייה להראות דאגה אמיתית בנוגע לקורה בישראל. העמד פני פטריוט אמיץ ומיוסר, זה מחרמן אותם שחבל על הזמן. אם זה יהיה ממש טוב, אולי אפילו תזכה להזמנה למצעד הגאווה בסידני.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE"><o:p> </o:p></span></p> <ol style="margin-top: 0cm;" start="8" type="1"><li class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><u><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">שלח לחמך</span></u><span style=";font-family:Arial;" lang="HE"><o:p></o:p></span></li></ol> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 37.3pt 0pt 0cm;"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">אין תדמית רומנטית יותר לחורף בודד מאשר תדמית הסופר המתוסכל שלא זכה להכרה. פתח בלוג והצף אותו בהגיגי השפר שלך. הוצא את כל השירים הדבילים שכתבת למגירה בכיתה י' ופרסם אותם בבמה או בכל מקום אחר בו מישהו עשוי להביע בהם עניין. הכיף האמיתי מתחיל כשאנשים מתחילים להגיב. כך תוכל לבלות ערבים ולילות שלמים ולהתכסח עם איזו קוקיצה על למה השיר שלך "נסיך הדורקס" הוא בעצם הבעה רטרופרספקטיבית על מצב הקהילה המפורר ולא באמת משאלת לב של ילד מחוצ'קן.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE"><o:p> </o:p></span></p> <ol style="margin-top: 0cm;" start="9" type="1"><li class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><u><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">בשל לעצמך</span></u><span style=";font-family:Arial;" lang="HE"><o:p></o:p></span></li></ol> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 37.3pt 0pt 0cm;"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">כל גבר נתקל בשלב זה או אחר בצורך הקיומי להכניס דבר מזון לפיו. חורף זו עונה קשה במיוחד לגרגרנים. השיפודיה נמצאת מרחק שני רחובות מוצפים מכאן וקררררר. מי בכלל רוצה לצאת מהבית? שליחויות זה כבר עסק למליונרים כאן אז כל מה שנותר הוא ממש לעמוד ולהתקין לעצמך ארוחה. אתה יכול להזמין את השותפה ואת החברות שלה אבל העקרון הוא שאתה השף. כנס לאינטרנט, גזור מהעיתון כמה מתכונים מעניינים, תוסיף תמיד עוד שום וקצת לימון ותן לשאר לעשות את שלו. מרק כתום? פטריות מוקרמות? עוף ביוגורט? הכל אפשרי!<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE"><o:p> </o:p></span></p> <ol style="margin-top: 0cm;" start="10" type="1"><li class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><u><span style=";font-family:Arial;" lang="HE">השלם שעות שינה</span></u><span style=";font-family:Arial;" lang="HE"><o:p></o:p></span></li></ol> </span></span></span></span></span><div style="text-align: right;"><span style="font-size:100%;"><span id="edit5307642" class="postedit"><span id="BlogContent"><span style="font-family:arial,helvetica,sans-serif;"><span style=";font-family:Arial;" lang="HE"><blockquote dir="rtl" style="margin-left: 0px;"> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"></p><blockquote><span dir="rtl" style=";font-family:Arial;" lang="HE">בסופו של דבר זה הרי מה שתעשה בכל מקרה. מדובר בפעילות הכי מנחמת בעולם. תחזור הביתה, שתה כוס תה עם לימון ונענע, רחם קצת על עצמך – אבל במידה שלא תשבור את הפן הרומנטי שבעניין, כבה את הפלאפון, סגור את הטלוויזיה, תעשה ביד, תתקלח במים רותחים, כנס לפוך ותעצום את העיניים כמו ילד טוב בתשע בערב. למחרת תקום ליום חדש ובודד ואתה בשיא הכוחות שלך. כן, נעבור גם את החורף הזה בשלום. אפשר אפילו לחייך :-)</span></blockquote><p></p></blockquote></span></span></span></span></span></div><span style="font-size:100%;"><span id="edit5307642" class="postedit"><span id="edit5307642links" style="display: none;"><span style="font-family:arial,helvetica,sans-serif;"><a class="blog" href="javascript:saveText(5307642,554127,%200)">שמור</a> <a class="blog" href="javascript:unDoText(5307642)">בטל</a></span></span><span style="font-family:arial,helvetica,sans-serif;"><br /></span></span></span></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/9121607768488282162-95653680297356982?l=eroluno.blogspot.com' alt='' /></div>ארול אחדhttp://www.blogger.com/profile/14021717919833894848noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-9121607768488282162.post-58714250176408231262006-11-04T08:55:00.000+02:002009-07-29T00:37:28.906+03:00<div dir="rtl" style="text-align: right; font-family:arial;"><span style="font-size:100%;"><span id="edit5307642" class="postedit"><span id="edit5306197" class="postedit"><span id="BlogContent" style="font-size:10pt;"><p dir="rtl">אנחנו רקמה אנושית, נרצה או לא נרצה. כל אחד מאיתנו מחובר לכל אחד אחר בחוטים דקים ועדינים. רעיונות, רגשות, מגעים ותחושות הם הדם שזורם בינינו וכשאחד מאיתנו הולך מאיתנו אז משהו מת בנו וכן, משהו גם נשאר איתו. ואתה הלכת ועד היום אנשים מנסים להבין מה מת בהם. מה לקחת איתך שהותיר אותנו כל כך אבודים, כמו ילדים שנותרו בלי אבא.</p> <p dir="rtl"> הייתי בן 13 כשרצחו אותך ואני הייתי שם בכיכר המוארת בהפגנה הראשונה שראיתי בחיי. אני זוכר איך הלכתי עם ההורים שלי ואחי הצעיר, דוחף את העגלה של אחי התינוק על הכביש של מה שבעתיד אני אוכל לזהות כאבן גבירול. מכל פינת רחוב נוספו עוד ועוד אנשים למה שנראה כצעדה ארוכה לעבר משהו נשגב, כמו עליה לרגל כזאת. ופתאום התגלה מולי בניין העירייה מואר כולו ושרשראות המנורות שהפיצו אור יום לכל עבר. זה הדבר הכי חזק שאני זוכר - האור! כמה אור היה שם.</p> <p dir="rtl"> להכנס לכיכר עצמה כבר לא היה לנו סיכוי. היא היתה מוצפת בעשרות אלפים שבאו להריע. הם באו לחגיגה אמיתית מתוך אמונה אמיתית שהערב הזה יסמל את דרכך, את העתיד הטוב של המדינה המיוסרת הזאת. הם באו כי הם האמינו שהם מביאים איתם את בשורת השלום. כן, זה מוזר לדבר על זה עכשיו, אבל אנשים ממש האמינו שלא יהיו יותר מלחמות. לעזאזל, המורה בבי"ס אמרה שלא יהיו יותר מלחמות! לא היה לנו דבר אחר להאמין בו! הייתי ילד, כולנו היינו ילדים.</p> <p dir="rtl"> אמא רצתה לחכות לסוף הנאום שלך אבל האחים שלי כבר איבדו סבלנות אז את הקול שלך שמענו כשכבר פילסנו דרך לאוטו שחנה אלוהים יודע איפה. תסלח לי, אבל אני באמת לא זוכר על מה דיברת. אני רק זוכר שכמעט כל מילה שלך היתה מלווה בשאגות תרועה ומחיאות כפיים. הדרך מחוץ לתל אביב לוותה בתחושה עצומה של ניצחון. ואני הייתי בן 13 ולא היה לי מושג את מי או את מה ניצחנו, אבל ככה הרגשתי. במבט לאחור, מעולם לא הרגשתי לאחר מכן את אותן תחושות שעברו עלי בכיכר באותו ערב. שרתי שירים ומחאתי כפיים לנואמים שאפילו לא הכרתי. אולי יש בזה מן שטיפת המוח שעברתי כקיבוצניק, אולי זו התלהבות של ילד שחוזה בבועה שגדל בתוכה מתפרצת בהמוניות מאושרת אל תוך אור עצום שנדמה שלעולם לא ייכבה. אולי יש בזה משהו שלילי שחוויתי דבר כזה עוד לפני שגיבשתי לעצמי את השקפת העולם האישית שלי. אין בזה להטיל ספק בכך שערב זה נחרט לי בנפש ועיצב את דרכי ואמונתי לאורך השנים האיומות שבאו לאחר מכן.</p> <p dir="rtl"> אני זוכר תמונות של רחובות בנסיעה. היום אני אפילו יכול לקרוא להם בשמות. זה היה בשאול המלך כששמענו אותך שר עם מירי אלוני את "שיר לשלום" והצטרפנו בקולי קולות. זייפנו כמובן, אבל גם אתה אז צחקנו עליך קצת והעברנו תחנה. זה היה בדרך נמיר כשאיזה מאזין עלה לחידון ברדיו ואמר שהיו יריות בכיכר. השדרן אמר לו שיעזוב שטויות ויענה לשאלה. זה היה בצומת גלילות כשהמוזיקה השתתקה והתחילו דיבורים בכל התחנות. זה היה בכביש 90, ממש לפני קיבוץ גשר כששמעתי בפעם הראשונה את המילים: "ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה". אבא כיבה את הרדיו, אמא התחילה לבכות. המשך הנסיעה הביתה עברה בדממה מוחלטת.</p> <p dir="rtl"> מוזר לראות איך מתגבשת בך ההבנה שהיית חלק מאירוע היסטורי. את ההרגשה הזאת אולי מכירים האנשים שפירקו את החומה בברלין או אלה שנמלטו ממנהטן ב- 11.9. זו הבנה שמתרחשת רק בפרספקטיבה של מבט לאחור. באיזשהו מובן הרצח שלך פתח לי את העיניים. התחלתי לשתות את החדשות, רציתי לדעת הכל על הכל. מה מתרחש ואיפה. התחילה לחלחל בי התודעה של מה זה לחיות במדינה המטורפת הזאת. חצי שנה אח"כ זו היתה שוב התפוצצות אדרנלין ונצחון גדול. נצחון של לילה שעם בוקר הפך לכשלון צורב. לתדהמה.</p> <p dir="rtl"> זה לא פשוט להתבגר במדינה כזאת. להיות חלק מתהליכים קולקטיבים קיצוניים כל כך כמו שקרו פה, להתנדנד בסערה הלא יציבה שנוצרה כאן מאז שהלכת. ולמה בעצם אנחנו תולים את הכל בך? למה ההעלמות האלימה שלך הותירה אותנו כל כך מבולבלים? למה אנחנו מרגישים שכבר אין פה אף אחד שיודע מה הוא עושה? אתה ידעת?</p> <p dir="rtl"> יכול להיות שהתשובה שלילית. יכול להיות שהדרך הזאת שהלכנו בה אחריך הביאה את האסונות שנפלו עלינו חדשות לבקרים. יכול להיות שכל האמונה הזאת היתה טעות אחת גדולה. תראה, כל מה שהאמנת בו מתפרק. באמת האמנו בך ומשהלכת זה התפוצץ לנו בפנים. התנועה הקיבוצית סיימה לעכל את עצמה ופולטת החוצה עצמות ורפש וכיום גם אני פליט. פליט של מה שגדלתי להאמין בו כרעיון הנשגב עלי אדמות. שלום? היום כבר אף אחד לא מדבר על זה. אלימות? כן, זה המעגל הזה שלא נגמר אף פעם. </p> <p dir="rtl"> כנראה שזה מה שלקחת איתך כשהלכת. לקחת את החלום. אנחנו יכולים לכעוס עליך, להרגיש מרומים, לבעוט בזיכרון שלך ולהכפיש את שמך. בסופו של דבר, כדרך החיים הם תמיד צודקים ולמתים לא נותר אלא להיות הטועים. יכול להיות שגרמת למדינה הזאת נזק יותר מכל מנהיג אחר שבא אחריך ועדיין אנחנו אוהבים ומוקירים אותך כמו אב. אולי זאת היתה האחריות שלך - לנפץ לנו את החלום לפני שיהיה מאוחר מדי, להוביל אותנו לנקודת שיא שממנה נותר רק לקפוץ. אבל הנפילה הזאת כל כך ארוכה, כל כך כואבת, כל כך מסממת שכבר לא נשאר זכר לאותה הרגשה ששרתה שם באותו ערב בכיכר. </p> <p dir="rtl"> מנהיג, זה מה שהיית. לטוב ולרע, האמון שלנו היה בידיך. ואתה התפוגגת ונשכחת וזה כבר לא משנה כמה יפמפמו את השם שלך בחדשות וכמה ימשיכו לדבר על התורה שהנחלת לנו במעמד הכיכר, כל זה נשכח ונעלם, נשאב לדפי ההיסטוריה שאני מביט עליהם עכשיו כאדם בוגר ומשתאה לדעת שהייתי שם. ראיתי את הכל קורה סביבי ולפרקים ארוכים גם הבנתי. הבנתי שזה השתנה לתמיד. כולנו השתנינו לתמיד. אנחנו כבר לא ילדים.</p> <p dir="rtl"> מחר אני אהיה שם שוב, 11 שנים אחרי. כמה דברים הספיקו לקרות בשנים האלה? כמה כבר הספקתי לשכוח? כולנו נהיה שם בשביל לזכור אותך. את המנהיג שהיית, את האדם שהיית, את הרעיון, התקווה, החלום ושברו, את הכלום שנוצר כאן. נזכור ונהלל ונשבח את כל המכלול הזה שהוא אתה. אנחנו צריכים אותך כאן, צריכים את הזכר שלך כדי שנוכל להאמין שיכול היה להיות פה יותר טוב. אתה היית האבא של כולנו והפצע שהותרת ברקמה האנושית שלנו עדיין שותת ופעור לרווחה. החלום שלך עדיין מפציע באופק וזורח לכולנו כמו אור בקצה מנהרת התעוקה הזאת. אנחנו באים אליך, רק תחייך אלינו מחר כמו כל יום שאתה לא כאן. זה בטוח מרגיע אותך לחשוב שעזבת בזמן.</p> <p dir="rtl"> יהי זכרו ברוך.</p></span></span></span></span></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/9121607768488282162-5871425017640823126?l=eroluno.blogspot.com' alt='' /></div>ארול אחדhttp://www.blogger.com/profile/14021717919833894848noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-9121607768488282162.post-56908068693761852182006-10-31T05:41:00.000+02:002009-07-29T00:37:44.603+03:00<div dir="rtl" style="text-align: right; font-family:arial;"><span style="font-size:100%;"><span id="edit5289082" class="postedit"><span id="BlogContent" style="font-size:10pt;"><p dir="rtl">משפצים לי את הבית, וזה בדיוק כמו שאתם מדמיינים! אל תחסכמו מעצמכם אפילו פרט קטן, זה בדיוק ככה! עם פיגומים בחלון, אבק ובוץ במטבח ובמרפסת השירות על בסיס יומיומי, פועלים ערבים שמציצים בחלון ושואלים אם יש מים... ושלא יהיו אי הבנות - אני דווקא ממש בעד כל התסריטים המצוצים האלה של בלעמי (ואל תתקנו אותי!) וממש אין לי בעיה לעודד את המורל של בני דודנו המדוכאים. בסופו של דבר כולנו באנו מהביצים של אברשה, אבל בחייאת, למה זה בא על חשבון הכביסה הלבנה שלי? למה?!?!?!?</p> <p dir="rtl"> </p> <p dir="rtl">אז ככה, ביום הראשון הם הרימו פיגומים סביב הבית בסצינה שנראית כמו לקוחה מסרט אימה. רעשי גרירות עם עלות השחר, צלליות בחלון, דפיקות עמומות ו-בום! פצצה מושלכת לנו לתוך המטבח. כן, כבר על היום הראשון דירה מס' 6 ספגה מהלומה. אחד הפיגומים פרץ לנו מהחלון ונחת על הגז. כשחזרתי באותו יום אני מוצא את השותפה שלי יושבת במרפסת ומעשנת, אבל זה נראה יותר כאילו היא יושבת בבית סוהר. ורק אז שמתי לב - אנחנו לכודים! מסביב לכל הבניין יש סורגי ענק. לרגע הרגשתי כמו עכבר שנתפס במלכודת. מה עושים עכשיו????</p> <p dir="rtl"> </p> <p dir="rtl">כמה ימים אח"כ - היום הוא יום רביעי. תכונה גדולה שוררת בדירה שכן היום הוא היום הראשון של העונה החמישית והאחרונה של הסידרה הכי טובה שמשודרת כיום בטלוויזיה. "עמוק באדמה"! לא תתנו כבוד? מסתבר שהפועל הפשוט לא שמע על כך והחליט לזרוק פטיש דווקא באותו יום על תיבת הכבלים שלנו. לא של הבניין, של דירה 6! שזה אנחנו אגב... השעה היא 8 בערב ושנינו מרוטי עצבים. מה יהיה? מה עושים עכשיו? נציג של הכבלים הגיע, לא אחרי שגרמנו לכמה פקידות שלהם להעביר אותנו מאחת לשניה רק כדי להמשיך הלאה ולהחזיק אותנו על הקו קרוב לשעה (וזה לא מצחיק). אז את הפתיחה לא ראינו וגם לא דייויד לטרמן, אבל לפחות זכינו לכייבל גאי חתיך לחלוטין שהתכופף די הרבה, הזיע והשתמש בשירותים.</p> <p dir="rtl"> </p> <p dir="rtl">זה מה זה לא נגמר, מה אתם חושבים? כמעט כל יום יש פה הפתעה חדשה. יום אחד החשמל נופל, יום אחד הקו של בזק ויום אחד אני מגיע לדירה ומוצא את השותפה שלי על סף קריזה. עוד לא סגרתי את הדלת והיא צועקת לי: "רעי, אין מים!!!" עכשיו, אני לא יודע עד כמה זה נראה לכם שולי או לא, אבל דירה בלי מים זו דירה בלי חיים. וזה יורד לדברים הכי בסיסיים בחיים שלך. אתה לא יכול להתקלח, לא לצחצח שיניים, לא להשתין ובטח שלא לחרבן, לא לשטוף את הירקות לסלט, לא לבשל ביצה, לא לעשות כביסה. כלום!</p> <p dir="rtl"> </p> <p dir="rtl">מסתבר שהם החליפו איזו צנרת חיצונית ופגעו - ניחשתם נכון - רק בצינור של דירה 6. בעלת הדירה נשמעה מזועזעת למדי מכל הסיפור ובמיוחד הזדעזה להדגיש לנו אחת לכמה משפטים שממש אין מה לעשות עכשיו ושצריך לחכות לבוקר. מכיוון שהשתנה לבקבוקים וצחצוח שיניים עם מים מינרלים לא נראו כפתרון מציאותי לחיים אורבנים באמצע שנות ה- 2000 החלטנו לנטוש את הדירה. ביטלתי את הדייט שאמור היה להיות לי, ארזתי את התיק, עצרתי להשתין בחדר כושר בדרך ונסעתי לישון אצל סבא וסבתא. זה נמשך יומיים ובסוף פרצו לי מים מהניאגרה והציפו את כל הדירה.</p> <p dir="rtl"> </p> <p dir="rtl">אלוהים יקר שלי, אני יודע שהיית בסדר איתי עד עכשיו, אבל זו באמת דרך לא נחמדה ליידע אותי על חטאים שלא נמחלו ביום כיפור. מה כבר עשיתי? (אוהו מה שכבר עשיתי) אולי גם אני זקוק לשיפוץ? אבל אתם יודעים, סתמי כמו שזה נשמע, בסופו של דבר יצאתי מחוזק. היום אני יושב כאן לפניכם אחרי מקלחת, חירבון איכותי במיוחד, סלט ירקות עם ביצה וקוטג'. ראיתי פרק של "עמוק באדמה", האור דולק פה וריח של כביסה מציף את החדר שלי. כן, החיים ממשיכים ואני מוכן לכל הפתעה שלא תבוא. כאילו, מה עוד יכול כבר לקרות? יפילו לי קיר?</p> <p dir="rtl"> </p> <p dir="rtl">ומה עם הדייט? נפגשנו בסוף, בוודאי שנפגשנו. היה נחמד, מקווה שיתקשר :-)</p></span></span></span><span id="edit5289082links" style="display: none;"><a class="blog" href="javascript:saveText(5289082,554127,%200)">שמור</a> <a class="blog" href="javascript:unDoText(5289082)">בטל</a></span></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/9121607768488282162-5690806869376185218?l=eroluno.blogspot.com' alt='' /></div>ארול אחדhttp://www.blogger.com/profile/14021717919833894848noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-9121607768488282162.post-27200722312975815042006-10-17T06:29:00.000+02:002009-07-29T00:37:57.826+03:00<div dir="rtl" style="text-align: right; font-family:arial;"><span style="font-size:100%;"><span id="BlogContent" style="font-size:10pt;"><p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt; text-align: justify;"><span style="font-size:9pt;">בלילות כמו הלילה אנחנו בדרך כלל סתם יושבים מחובקים מתחת לכירבולית בסלון שלה וצופים באיזה זבלון בערוץ הסרטים או בכמה ילדים מפזזים בטלוויזיה תמורת מחיאות כפיים. השעמום והשטחיות של העולם החיצוני משתלטים עלינו בעוד אנחנו מנסים להתנתק מהריקנות הפנימית של שנינו, כל אחד לחוד. היא מלטפת לי את הירכיים ואת המתניים ואני מחמם לה את כפות הרגליים. בהפסקות הפרסומת אנחנו מדליקים סיגריה ומדברים על הבדידות. שופכים את רגעי העצבות ומטילים אותם על השולחן בפרצי צחוק מיוסרים. סיגריה אחר סיגריה המאפרה מתמלאת באפר תסכולנו. קפה אחר קפה החדר מתמלא באדי רחמים עצמיים.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt; text-align: justify;"><o:p><span style="font-size:9pt;"> </span></o:p></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt; text-align: justify;"><span style="font-size:9pt;">הלילה שנינו בודדים מתמיד. לוח השנה מספר שהיום לפני שנה בדיוק היא הזדיינה פעם אחרונה.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt; text-align: justify;"><span style="font-size:9pt;">"וגם זה היה לא טוב" היא מתלוננת. "אני כבר לא מצליחה ליהנות מסטוצים. עד שאני מתחממת זה כבר נגמר".<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt; text-align: justify;"><span style="font-size:9pt;">"אני עדיין לא מבין למה אין לך טוי בוי קבוע" אני מקניט אותה. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt; text-align: justify;"><span style="font-size:9pt;">שתיקה של הסכמה. אתמול נפגשתי שוב פעם עם רמי. לילה שלם של עינוגים וטירוף חושים. הוא אחד האנשים הכי<span style=""> </span>משעממים שאני מכיר, אבל הוא עושה לי נעים וזה מזכיר לי אהבה. אני צורך אותו כמו סם. עכשיו כבר שבוע וחצי נועם מתעלם ממני. הוא אומר שהוא באבל. שהוא לא מפסיק לחשוב על איתמר, האקס שלו. הרגשה חולנית של ואקום מטפטפת לי בגרון ואני מחייג את המספר של רמי כמעט כמו מכונה. תוך שעה הוא אצלי ואני מתמסר שוב למגע ידיו, לשפתים, ללשון, לאצבעות.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt; text-align: justify;"><o:p><span style="font-size:9pt;"> </span></o:p></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt; text-align: justify;"><span style="font-size:9pt;">האצבעות שלה סורקות לי בשיער. אני שואף פנימה מנת עשן ופולט אותה באנחה: <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt; text-align: justify;"><span style="font-size:9pt;">"אמרתי לנועם שאני רוצה להתנתק".<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt; text-align: justify;"><span style="font-size:9pt;">"ומה הוא אמר?"<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt; text-align: justify;"><span style="font-size:9pt;">"הוא לא אמר כלום. כתבתי לו את זה במסנג'ר והוא פשוט לא הגיב."<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt; text-align: justify;"><span style="font-size:9pt;">"עזוב אותו, אין לו מושג מה הוא רוצה."<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt; text-align: justify;"><span style="font-size:9pt;">"כן, אני יודע."<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt; text-align: justify;"><span style="font-size:9pt;">"הוא סתם היה פוגע בך יותר."<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt; text-align: justify;"><span style="font-size:9pt;">"אני יודע."<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt; text-align: justify;"><span style="font-size:9pt;">"לקחת את ההחלטה הנכונה" היא מנסה לעודד.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt; text-align: justify;"><span style="font-size:9pt;">"אני יודע. וזה עדיין קשה".<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt; text-align: justify;"><span style="font-size:9pt;">"אתה יודע שהייתי לוקחת אותך, אם רק היית רוצה?" היא ממששת לי את הרכות והחום של הידיים שלה מתפשט לי לצוואר. אני פולט מין צחוק משתעל ומאפר את הסיגריה בתנועה עצבנית.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt; text-align: justify;"><span style="font-size:9pt;">"את יותר מדי היפראקטיבית בשבילי."<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt; text-align: justify;"><span style="font-size:9pt;">היא מחייכת. "אם זה כל מה שמפריע לך..." היא נושקת לי בלחי.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt; text-align: justify;"><o:p><span style="font-size:9pt;"> </span></o:p></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt; text-align: justify;"><span style="font-size:9pt;">המרקע שמולנו מחליף צבעים וקולות. פתאום עומד שם כתב במעיל אפור ומאחוריו אש ותמרות עשן. הוא עומד באמצע הרחוב ונראה חסר אונים. גם הרחוב נראה עלוב. אם זו לא הייתה תל אביב זו יכלה להיות כל עיר אחרת. בגניחת שעמום היא שולפת את השלט ומוחה באחת את הצבעים מהסלון. נשארים רק הקולות מבחוץ. לפעמים, כשאין מכוניות בכביש אז אפשר לשמוע את הים, אבל עכשיו שומעים רק כלבים נובחים ואמבולנסים ממהרים.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt; text-align: justify;"><span style="font-size:9pt;">"בדיוק מה שחסר לנו פה. קצת מציאות." היא רוטנת ומגיפה את החלון. משתררת דממה ומופרת תכופות בתקתוקי השעון צפרדע שלה.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt; text-align: justify;"><span style="font-size:9pt;">"אני מתה מעייפות וכואב לי הגב" היא מתמתחת על הספה.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt; text-align: justify;"><span style="font-size:9pt;">"בואי למיטה. אני אעשה לך מסאז'" אני מציע והיא מסכימה. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt; text-align: justify;"><o:p><span style="font-size:9pt;"> </span></o:p></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt; text-align: justify;"><span style="font-size:9pt;">היא נשכבת על הבטן, ישבנה מזדקר לכיוון הנברשת הגותית שלה, זכר לימים בהם הייתה נערה פוחזת הידועה בציבור כמפתח רגליים. גברים צעדו אל דירתה כמו נמלים לקן. נוזלים ניקוו ממיטתה כמו נחלים לים. עכשיו הקן נטוש ונחלי אכזב חורצים ערוצים בנפשה. היא מניחה את ידיה העבות לצד ירכיה שאיבדו ממתכונתן במהלך השנים עד שהפכו לאברי מרבק. שיפולי ביטנה מרוחים על הסדין. היא מורידה את חולצתה ומנתקת את מנעול חזייתה, נותנת לשדיה להשתחרר מלחיצתה. כמו מתוך הרגל אני לופת את מתניה בין ירכי ומניח את ישבני בעדינות מותאמת על ישבנה. זיק של חשמל זורם בין פלחיה.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt; text-align: justify;"><o:p><span style="font-size:9pt;"> </span></o:p></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt; text-align: justify;"><span dir="rtl" lang="HE" style="font-size:12pt;"><span style="font-size:9pt;"><br /></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt; text-align: justify;"><span style="font-size:9pt;">מהארונית ליד מיטתה אני שולף שמן עיסוי בריח וניל ומושח בו את ידי, משתדל לחמם אותו לפני שיבוא במגע עם עורה הדאוב. כאשר לבסוף נפגשות כפותי עם שכמותיה היא פולטת אנחה עצורה, כמו גרגור של גור כלבים רעב. היא משותקת עכשיו וידי מתרוצצות על גבה ומתניה, מפזרות את השמן שכבר הספיק להתחמם מחום גופנו. אני מתחיל לקמט את עורפה, לוחץ אצבעותי כנגד צווארה ותנוכי אוזניה.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt; text-align: justify;"><span style="font-size:9pt;">"מממממ... זה נעים לי." היא מגרגרת ובקולה אני שומע חיוך. "אתה מלך העולם. אל תלך מפה אף פעם". ולומר את האמת, האגו שלי מביע שביעות רצון תהומית.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt; text-align: justify;"><span style="font-size:9pt;">"אולי נדליק איזה קטורת או משהו?" אני מציע.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt; text-align: justify;"><span style="font-size:9pt;">"לא." היא אומרת בקול מפונק. "אתה לא קם ממני עכשיו".<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt; text-align: justify;"><o:p><span style="font-size:9pt;"> </span></o:p></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt; text-align: justify;"><span style="font-size:9pt;">כריות ידי<span style=""> </span>נדחקות בין קיפולי גבה, מיישרות אותם ונלחצות פנימה לעבר צלעותיה המכוסות שומנים. שרירי הגב שלה מגיבים בבשרנות קפיצית. אני דוחף פנימה ותגובת הנגד של גופה גורמת לה לפלוט אנחות קטנות של עונג. בין לבין אני מרגיש את ידיה מגששות אחר רגלי. היא שמה אותן על השוקיים שלי במין תנועה כמעט אימהית. רצף של אנרגיות זורם לי בגב התחתון ומתחיל לשים פעמיו לשאר גופי. אני סוגר מעגל ומחזיק את ידי על כליותיה מעביר אליהן את חום גופי, מנסה להעניק בבת אחת את כל מה שיש בי ואין לו דורש, מקריב מנה מתשוקותיי לגוף שלעולם לא אמצא בו פורקן.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt; text-align: justify;"><o:p><span style="font-size:9pt;"> </span></o:p></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt; text-align: justify;"><span style="font-size:9pt;">ולפתע הכל נעלם. אני מוצא עצמי יושב עליה רכון וידי לצידיה. תשוש ומאוכזב אני מביט בגב הפרוש לפני ושוב אין בו אלא חתיכת בשר ורודה וקפואה. השמן החל נספג בעור ונתן לו מראה של צלי לא אפוי. שיערותיה פזורות לצדדים, משוות לראשה מראה עטלפי, שדיה נחלצו מכיסי הבד שאחזו בהם וכעת הם מציצים מתחת לגופה כמו עיניים של זוחל קדמון. אני מבחין ברטט קל העובר תכופות בגבה ושומע את בכיה נספג בכרית. אני לוטף את שערותיה ומעביר אותן אל אחורי אוזניה. היא מסובבת ראשה לכיווני ועיניה מגורות ומאדימות.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt; text-align: justify;"><span style="font-size:9pt;">"אני מגעילה אותך. אני יודעת." קולה רועד.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt; text-align: justify;"><span style="font-size:9pt;">"את הבחורה הכי מקסימה שאני מכיר." אני מחזיר בקול הנעים ביותר שאני מסוגל להנפיק באותו רגע.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt; text-align: justify;"><span style="font-size:9pt;">"זה הכל? מקסימה?" היא תולה בי תקוות.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt; text-align: justify;"><span style="font-size:9pt;">אני יורד ממנה ומתיישב לידה, מלטף לה את היד. "מקסימה ומיוחדת." אני מנסה לחייך.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt; text-align: justify;"><span style="font-size:9pt;">"אתה אוהב אותי?"<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt; text-align: justify;"><span style="font-size:9pt;">"מאוד." אני עונה וסוחט ממנה מבט ארוך בעיני.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt; text-align: justify;"><span style="font-size:9pt;">"למה שלא תהיה איתי קצת? נישן בלילה מחובקים נתעורר אחד עם השני בבוקר, אני אכין לך קפה וטוסט על הבוקר." היא מציעה בחיוך ואני בוהה בה בעצב.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt; text-align: justify;"><span style="font-size:9pt;">"אני חושב שכדאי שאני אזוז עכשיו." <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt; text-align: justify;"><o:p><span style="font-size:9pt;"> </span></o:p></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt; text-align: justify;"><span style="font-size:9pt;">עיניה נמלאות שוב בשצף דמעות והיא מביטה בי בעודי מתרומם ממיטתה ויוצא לסלון. היא יוצאת אלי לבושה בחולצתה, לוטפת את לחיי ומישירה מבט בעיני. "אל תעזוב אותי ככה, בבקשה" היא שוטחת טחינתה ברעדות תסכול ותשוקה שלא באה על סיפוקה. אני אוחז בידה ונושק לה. היא מתקרבת אלי ומנסה לנשוק לשפתי אך אני מקדים אותה ומצמיד פי ללחייה. לפתע מתמלא חלל הפה בטעמן המלוח של דמעות.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt; text-align: justify;"><o:p><span style="font-size:9pt;"> </span></o:p></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt; text-align: justify;"><span dir="rtl" lang="HE" style="font-size:12pt;"><span style="font-size:9pt;">חיבוק ארוך חותם את הביקור. אני יוצא מהדלת ומאחורי מסתובב מפתח וננעלים בריחים. אני נוהג אך אינני רואה את הכביש. מולי משתרכים שדות וניל ריחניים ובהם נטועים דחלילים עירומים. אני בולע את הרוק ועדיין מרגיש בטעם המלוח של דמעותיה. פותח חלון ומדליק סיגריה, לפזר את הכעס והבלבול אל תוך הלילה השחור שמסביבי. רמזורים וגשרים עוברים מעלי, מפנים מקומם לעלטה חסרת ירח. עיני נעוצות בשדות הוניל, אך ידי עוד חשות בקפלי האישה היחידה שאי פעם אהבתי. האישה שאהבה אותי. האישה שאשוב ואפגוש בנגינת ייסורים.</span></span></p></span></span></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/9121607768488282162-2720072231297581504?l=eroluno.blogspot.com' alt='' /></div>ארול אחדhttp://www.blogger.com/profile/14021717919833894848noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-9121607768488282162.post-72272197402538974712006-10-14T01:22:00.000+02:002009-07-29T00:38:21.491+03:00<div dir="rtl" style="text-align: right;font-family:arial;"><span style="font-size:100%;"><span id="BlogContent"><span lang="HE"><p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE">עוד יום.<br /></span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE"><br /></span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE">לא יודע למה, אבל אני סופר את השבועות שאני כבר כאן. כאילו זה ממש משנה לי, כאילו שאני צריך פה איזשהו פז"מ. יש לי כבר כרטיס חופשי חודשי חדש עם מסגרת ירוקה לחודש אוקטובר. הקודם היה עם מסגרת חומה. כבר יצא לי לדרוך פה על חרא ברחוב ולקלל את האמ-אמ-אמא של זה שלא השתמש בשקי קקי, אני יודע בדיוק באיזה רמזורים האוטובוס שלי לא עוצר ובאיזה רמזורים אני צריך לצהול כשהוא מצליח לגרד אותם בכתום. כולם פה עוברים בכתום. החלטתי לא לחזור לסופ"ש הביתה למרות שהבטחתי להורים, אני רוצה להנות קצת מהעיר. אני אוהב את הים. אני אוהב את רוטשילד. אני אוהב ללכת לסנטר דרך פרץ חיות ולחזור דרך קינג ג'ורג'. גיליתי כבר את חנות הסקס שלי (נו, מה אתם חושבים?) ואני מחליף שם סרט פעם בשבוע. מצאתי כבר את המרפסת עם הבחור הכי חתיך להסתכל עליו. הוא מעשן ג'וינטים בשרשרת כל ערב ואולי יום אחד יהיה לי אומץ לגשת. אני אוהב לקנות סלייס בפיצרייה הקטנה שיש לי ברחוב. הם יקרנים אבל זה טעים לי וזה מתחת לבית. זה שייך לי ואני אוהב את זה. זה גורם לי להרגיש בית.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE"><o:p> </o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE">ובית זה הדבר שהכי רציתי להרגיש כאן. זאת ההרגשה שמפכה בי את הביטחון שזה היה נכון להגיע לכאן, שהחיים שלי בדרך הנכונה, שאני בדרך למעלה. מה יש למעלה? <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE">אני רוצה להאמין שטוב לי. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE">אני מאמין שטוב לי. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE">טוב לי. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE">אז למה אני צריך לשכנע את עצמי כל כך הרבה? למה אני צריך לשכנע את עצמי בפני אחרים? אם לא היה לי טוב הייתי בורח. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE">אני טיפוס שבורח. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE">אני רוצה להפסיק לברוח. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE">אני לא בורח יותר לשום מקום.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE">אני בבית. מחייך. כמה זמן לא חייכתי באמת? חם לי בלב ואני חי כמו שאני רוצה לחיות.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE"><o:p> </o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE">ועדיין הרחובות זרים לי, גברים מעיפים בי מבט בוחן, חודרים לי לעצמות, חושפים את כיעורי גופי ברחוב ומחטטים בפצעי השותתים כאשר כהרף שנייה הם פונים להתעלמות. כל המסה שלי היא אוויר. כל בחור הוא תקווה, כל מבט הוא רטט, כל התעלמות היא קצר, אנדרנלין נפיץ שמרעיל את הגוף. עיקצוצים חסרי מימוש. כמה קצרים כבר עברתי מאז שעברתי לכאן? אולי זה הפז"מ האמיתי? הם אומרים לי שיום אחד אני אתקלקל. שיום אחד אני אכבה את האור ואשאיר אותו כבוי לנצח. אבל אני לא יכול לכבות את האור. לא את אור תמימותי ולא את אור תקוותי. העיר הזאת לא תנצח אותי. אתם רואים אותי ברחוב, אני יודע שאתם מזהים, אני יודע כי אני רואה את הזיק הזה בעיניים. בכולנו יש את החשמל הזה. כולנו יודעים. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE">אני מאמין בטוב. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE">אני מאמין שאני טוב. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE">טוב לי.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE"><o:p> </o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE">עוד שבוע, עוד חודש, עוד שנה.</span></p></span></span></span></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/9121607768488282162-7227219740253897471?l=eroluno.blogspot.com' alt='' /></div>ארול אחדhttp://www.blogger.com/profile/14021717919833894848noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-9121607768488282162.post-57038110699540348472006-10-02T10:15:00.000+02:002009-07-29T00:38:33.176+03:00<div dir="rtl" style="text-align: right; font-family:arial;"><span style="font-size:100%;"><span id="edit5271524" class="postedit"><span id="BlogContent" style="font-size:10pt;">יש לי נטייה להתייחס לזה כאל מטלה. כל הנושא הזה של יום כיפור לא ממש בנה לו סביבה תומכת בסדר היום שלי. כלומר, עוד יום וחצי חופש ככה על הסיפתח של השבוע זה דווקא ממש נחמד, אבל אז יוצאים החוצה ומגלים שהיום אנחנו דווקא נשארים עם האנדרנלין ביד. המחזה הסוריאליסטי של האתיופית מ- AM:PM נועלת את פתח מקדש המנצ'יז הזה בוודאי ישאר חרוט אצלי לעוד הרבה זמן. אז נכון, יש את הכיף הזה של ללכת בקינג ג'ורג' על הכביש ולהשתחרר מהפרנויה שאיזה קו 24 ימעך אותי, יש את האווירה הזאת שמשרה הדממה, אולי מחר אני אלך לים... ועדיין העוצר הבלתי נתפס הזה מרטש לי את העצבים. פתאום צריך ממש לחשוב על מתי אני הולך לקנות את החלב והעיתונים שלי, לארגן לי תכנית צפייה ב-DVD ובסדרות טלוויזיה שצרובות לי ועדיין לא צפיתי בהן, ומה אם דווקא היום לא מתחשק לי לבשל לעצמי? ממש רצף מרוצץ של מטלות כבדות משקל. <p dir="rtl"> סיגריה.</p> <p dir="rtl"> אני חושב על החברים שלי בקיבוץ. הם בוודאי כבר מתארגנים על סיר פוייקה, עצים למדורה וחצי טון בשר חזיר וירקות. בשעות הערב, ממש לפני שקיעה עולים על הפחנועים ושמים גז על כביש 90, לכיוון הירדן של דגניה א' לבושים בתחתונים. גדול השמן אולי יממש סופסוף את ההבטחה לעשות את זה בעירום. ככה זה, אף פעם לא ממש היתה לנו סיבה להאמין שדווקא ביום מסויים בשנה צריך לעשות חשבון נפש. להיפך, יום כיפור הוא יום חג לכל דבר וצריך לממש את הפוטנציאל עד כלות. לפחות עד סוכות. "חג כיפור שמח" אנשים מברכים אחד את השני על המדרכות, כולם ממהרים לארוחות הערב החגיגיות, עמוסות מאכלים נוטפי שחיתות. הרי ידוע לכולם שאת הארוחות הכי שוות בשנה מכינים ביום כיפור. זאת אווירה נהדרת, שמחה וכיפית. בשנים האחרונות נדמה שהקיבוץ חדל מלהתקיים וחוזר לגדולתו רק ביום אחד בשנה - יום כיפור. אנשים נפלטים מהבתים למדרכות, גם ככה אין מה לראות בטלוויזיה אז הם נכנסים לבתי השכנים ומתקיימות ישיבות פרלמנט אל תוך הלילה. מדובר בערב מכונן בתחום הרכילאיות הפוסט קומוניסטית.</p> <p dir="rtl"> ואני, שנה ראשונה שאני רחוק מכל זה ונראה כאילו נחתתי בפלנטה אחרת. פתאום אני מרגיש קדושה. כן, ממש קדושה ביום הזה. לא כמו יום שישי, אלא מן תחושה איומה כזאת של חובה מוסרית להסתגר במחשבות על חטאים וסליחות. מה עשיתי? במי פגעתי? מה המשמעות של כל זה ואיך אני ממשיך מכאן? רק לפני חודש פתחתי דף חדש במקום החדש והזר הזה וכבר הספקתי לזרוק בו כתמים. והם זועקים אלי מהלבן הזה, מאפירים שוב את החזיון.</p> <p dir="rtl"> אין דבר נפלא יותר מדף חדש. חלק, מבהיק, מתוח ונקי, מחכה ברטט להטמעת דיו שתתן לו יישות חדשה וחיובית יותר מהדף שקדם לו. כמה הייתי רוצה שאותו דף חדש יישאר חלק ובתולי לנצח. לשמר את ההתרגשות הטמונה בו, לסגור את סודותיו ומטמוניו לעד שלא יפרצו מבעד לנקבוביות השבריריות שלו. אבל זה אף פעם לא מצליח, מיד מופיעים בו קרעים וכתמים ואוסף שירבוטים מכוערים שנעשו בקלות דעת וחוסר זהירות. התרעות חוזרות ונשנות שגם הדף הזה ייצטרף אל חבריו בסל והנה אני שוב אמצא את עצמי בהמתנה לאותו דף חדש שיבוא כבר ויגאל אותי מייסוריו של עמוד זה.</p> <p dir="rtl"> ואולי זה בעצם אמור להיות ככה? אולי אנחנו צריכים להסתדר עם המחברת שניתנה לנו ולהפסיק לבזבז כל כך הרבה דפים. אט אט מחלחלת בי ההכרה שיש קיים בנמצא ועלי לזקק אותו. הרי בין שלל השירבוטים האלה בוודאי נאמרו גם כמה דברי טעם. ואולי דברי הטעם האלה היו גם חלק ממני, חלקם מופנים גם אלי, חלקם מוכתבים על ידי אחרים? אני חסר מנוחה. לילותי קצרים ומלאים שינה טרופה. אין לי את אותו שקט נפשי שמילא אותי פעם, אותה שלמות שרבים כל כך מסביבי מעידים שהיא מנת חלקם. קנאה, אכזבה, נתק רגשי, יהירות וגאווה. חטאי אוכלים אותי מבפנים ואני מצית סיגריה על מנת להרגיעם. לרגע זה נראה נכון, לרגע זה מניח את הדעת.</p> <p dir="rtl"> פגיעות היא מחלה נפוצה, איננו יכולים להמנע ממנה. גם אני נמנה על אותם בריות מצופים בעור עבה. חללים חללים נפערים בי ככל שהזמן מתעופף לי בין האצבעות. לעיתים השטף מהיר מכדי שאוכל לעמוד בפרצו ואז אני זז הצידה וצופה בשטפון שאני עצמי יצרתי והוא שוטף את הכל. גם חסרי יד ודבר בעניין. פגיעות היא עוצמה מתגברת ושלילית, אסון טבע יציר כפיי והיא משתוללת בתוכי ופוגעת בכל מי שמסביבי. הנה מטלה לשנה החדשה - נסה לשלוט ברצונותיך ויצריך. החולשה שנמצאת שם בפנים היא כוח רע המשליט תוהו ובוהו כלפי חוץ.</p> <p dir="rtl"> ואתם, אני זוכר את כולכם. פנים ושמות. אתם שנגעתם, שהתקרבתם, שרציתם, שהתחפרתם לי עמוק בנשמה והוקאתם החוצה כלאחר יד. אין בידי אלא לומר לכם סליחה. סליחה שהייתם קורבנות של חולשותי הקשות ביותר. אני דפוק רגשית ועד כמה שאני יכול לתלות את האשמה בכם, בסופו של דבר אני נותר עם אשמתי שלי, מתהפך בלילה, מחבק את הכרית ומתעורר בוקר אחר בוקר בודד ומחייך לאורם של יום ותקווה חדשים.</p> <p dir="rtl"> אופטימיות היא חוורונו של הדף החדש. לכם אני גם נותן סליחתי.</p> <p dir="rtl"> לך, שאתה שם תמיד, בכל מקום וכל זמן. הרי כפרתי בשמך פעמים רבות בעבר, אך מעולם לא כפרתי בקיומך. תמיד שרתה אהבה בינינו. אני אוהב אותך דרך יצירי כפיך, דרך קיומך הבלתי נדלה שהוא תכלית הכל. את חיי - מתנתך הגדולה ביותר לי, אני נוצר ונוטר. אין בי שנאה או רגשות אשם כלפיך, תבונתך ממלאת אותי בכל יום ויום ונותנת בי כוח לחלק מאהבתך לאנשים סביבי. אבקש ממך רק את היכולת לקבל מהם חזרה ולתת להם אפילו חצי ממה שאני רוצה. שים סוף לסבל הזה וחסל סדר דפים חדשים ארורים.</p> <p dir="rtl"> לכם אהבתי, לכם מחלתי, לכם אוסיף לחטוא. גמר חתימה טובה לכולם!</p></span></span></span></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/9121607768488282162-5703811069954034847?l=eroluno.blogspot.com' alt='' /></div>ארול אחדhttp://www.blogger.com/profile/14021717919833894848noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-9121607768488282162.post-73250571264736721322006-09-30T04:45:00.000+03:002009-07-29T00:38:50.910+03:00<div dir="rtl" style="text-align: right;"><span id="edit5259332" class="postedit" style="font-size:100%;"><span id="BlogContent"><p dir="rtl" style="direction: rtl; unicode-bidi: embed; text-align: right;"><span lang="HE" style="font-family:Arial;">בואו נתחיל מזה שלא היו לי הרבה ברירות. כלומר, ברור שהיו רק שתיים: להתחיל לעשן או לא להתחיל לעשן. ומתוכן, לילד בן 16, שפעמיים בשבוע קרעו אותו מהמיטה ב- 2 לפנות בוקר לחליבת בוקר בגשם אכזרי ובטמפרטורות שהשתיקה יפה להן, הייתה רק ברירה אחת רלוונטית באמת. בחליבות תמיד היה איתי עוד רפתן שחוץ מלדרמן ושוקר בשביל הפרות העקשניות תמיד הייתה לו בכיס גם קופסא ירוקה מלאה בכל הטוב המסריח שדובק יכולה להציע.</span></p> <p dir="rtl" style="direction: rtl; unicode-bidi: embed; text-align: right;"><span lang="HE" style="font-family:Arial;">אתם מבינים, זה פשוט לא יכול לקרות אחרת כשאין אף התרחשות בחוץ שממש שווה התייחסות של פאן וגם בפנים לא ממש נחמד. כוס קפה, כמה פתי בר בשביל להגיד שדואגים לעובדים וכמובן שמקלות הבריאות הלבנים חומים האלה היו חיוניים להפקת האדרנלין הדרוש להתנעת הגוף בתנאים הבלתי הולמים גיל התבגרות בעליל. אז בחליבות האלה הייתי משנורר. מעשן סיגריה ומתהלך מעופף במשך שעות. מסוחרר מהרעל הזה שנכנס לורידים ומתפעל לי את הגוף הקפוא. סיגריה לתחילת חליבה וסיגריה בסוף. ושלא תבינו לא נכון - קיבלתי כל חיזוק אפשרי לעניין, ככה שכל העסק נראה הגיוני לחלוטין.</span></p> <p dir="rtl" style="direction: rtl; unicode-bidi: embed; text-align: right;"><span lang="HE" style="font-family:Arial;"><o:p></o:p></span> <span lang="HE" style="font-family:Arial;">בבית הספר הקיבוצי שלנו העישון היה סוג של טאבו כמו בכל בי"ס. ברור שאסור לעשן, אבל ישנם שטחים מפורזים. השטח המפורז אצלנו היה הוואדי, מן ערוץ אכזב פצפון בתוך שטח ביה"ס, שיורד עד למקום בו ניצבה הגדר, שמעבר לה השתרע החוף של קיבוץ כינרת והירידה לירדן. בשנים הראשונות אף אחד לא הפריע להתרחשות החטאים המתוקים של הוואדי. בשנתיים האחרונות החלו להופיע סיירות של מורים ולחלק השעיות ועונשים לתלמידים הסוררים. תגובתנו הייתה הצתה נונשלנטית של עוד נובלס איכותית. אם מישהו היה מגיע עם נובלס לייטס ידעת שמדובר באנגינה לפחות אם לא דלקת ריאות חמורה. אם מישהו היה מדליק משהו אחר - הוא לא משלנו. הוא מהמושבה או מהישובים של פוריה או רחמנא ליצלן טברייני!</span></p> <p dir="rtl" style="direction: rtl; unicode-bidi: embed; text-align: right;"><span lang="HE" style="font-family:Arial;"><o:p></o:p></span> <span lang="HE" style="font-family:Arial;">וככה התעצבה דמותי כמעשן משנורר. סיגריה או שתיים ליום לא יותר מזה. הביקורים בוואדי הקסום נהיו תכופים יותר ויותר והביקורים בכיתה קצת פחות. הצלחתי לסיים בי"ס עם בגרות מלאה ובלי לקנות אפילו קופסת סיגריות אחת. אבל החליבות נמשכו והפתרון השפוי למצבים פוסט טראומטית כמו השכמה אחרי לילה ללא שינה היה הצתת מקל בריאות נוסף.</span></p> <p dir="rtl" style="direction: rtl; unicode-bidi: embed; text-align: right;"><span lang="HE" style="font-family:Arial;"><o:p></o:p></span> <span lang="HE" style="font-family:Arial;">לאחר שנתיים של שנירור אינסופי התגייסתי סופסוף לצבא ההגנה. קיבוצניק צעיר מלא רוח קרב שהגיע לבקו"מ עם פרופיל 97 ויצא משם אחרי שבוע עם 45. אולי יום אחד אני אספר לכם גם את הסיפור הזה אבל בינתיים מה שחשובה פה היא הנקודה הקריטית: שבוע בבקו"מ! עם מיטב בני עיירות הפיתוח וישראל השלישית, שבינתיים כבר הפכו להיות חברי הטובים. לילות ארוכים באוהלים המחניקים של תל השומר, תורנויות מטבח מהסוג המדכא ביותר שניתן להעלות על הדעת והרגשה כללית שימי התמימות הקיבוצית ולגיטימיות השנירור הנה קרבים הם והולכים לקיצם המר. ביום האחרון שלי בבקו"מ צעדתי מלא ביטחון לשק"מ וקניתי לעצמי קופסת נובלס ציונית משלי. 20 סיגריות שלמות רק בשבילי! ברור שמכאן העניינים יכולים רק להתדרדר.</span></p> <p dir="rtl" style="direction: rtl; unicode-bidi: embed; text-align: right;"><span lang="HE" style="font-family:Arial;"><o:p></o:p></span> <span lang="HE" style="font-family:Arial;">והם התדרדרו כמובן. ארבע קופסאות נובלס בשבוע בזמן הטירונות הג'ובניקית שלי ליתר דיוק. העורקים שלי בלעו ניקוטין בתאווה כמו קוקיצה חסרת מעצורים בלילה קדחתני במרתף באלנבי. רגעי העישון התרבו ככל ששגרת היום הפכה לקבועה וכללה יותר ויותר הפסקות או אירועים דורשי עישון כמו המתנה למטווח או איסוף בדלי סיגריות משטח המאהל. כמו שנאמר – הרבה ברירות לא היו לי. מהר מאוד מצאתי את עצמי בסיטואציות משיר של מאיר אריאל. אני מתעורר בשביל לעשן, שותה קפה בשביל לעשן, קורא עיתון בשביל לעשן, מחרבן בשביל לעשן וחושב בעיקר על הסיגריה הבאה ובעיקר על זאת המתוקה שתבוא לפני השינה.</span></p> <p dir="rtl" style="direction: rtl; unicode-bidi: embed; text-align: right;"><span lang="HE" style="font-family:Arial;"></span> <span lang="HE" style="font-family:Arial;">כיום, חמש שנים לאחר אותה טירונות מכוננת ולאחר התקף ניקוטין טראומטי שגרם לי להיפרד בעצב מהנובלס האהובות שלי ולסור מדרך הישר אל חיק הווינסטון לייטס, עדיין אני אוחז במקל הסרטן המסמא הזה. אני מכור ואני אוהב את זה. אם ארצה להפסיק עכשיו לא אוכל להתיימר שיהיה בזה שמץ של קלות דעת או קלות מעשה. מילד בן 16 פוחז ואוויל גדלתי להיות בן 24 צעיר ודינמי, חופשי מכל עול שהיה מונח עליו בקיבוץ. רק הסיגריות ממשיכות להבהב ולפמפם לי את אותו אדרנלין, סם חיי שהשתרש לי כבר עמוק בנימים. תביעת שייכות לפרובינציה המקוללת שממנה הגעתי.</span></p> <p dir="rtl" style="direction: rtl; unicode-bidi: embed; text-align: right;"><span lang="HE" style="font-family:Arial;"></span> <span lang="HE" style="font-family:Arial;">כמה אני אוהב את הסיגריות שלי. הן מעניקות לי רגעי קסם, מאירות את הבדידות שלי באור עמום ורומנטי להדהים, נושפות עלי ערפל סמיך של מסתורין מחמיא, דואגות לי לתעסוקה ברגעים מביכים ומהוות בסיס איתן ובטוח לשגרת יומי. הצרות הרעות ורגעי המתח והכעס נהדפים בקלות בשאיפות קצובות ואיטיות, סל רעיונות ויצירתיות כמו נשפך על שולחני עם כל מציצה תאוותנית. רק מעשן קבוע יוכל להבין את העונג הזה שמקלות הרעל האלה יכולים לספק לבנאדם. הרוגע הזה שהם משרים, הידיעה שמה שלא יקרה תמיד תהיה שם סיגריית נצחון ועוד הרבה לאורך הדרך שיעזרו להגיע לסוף בשלום.</span></p> <p dir="rtl" style="direction: rtl; unicode-bidi: embed; text-align: right;"><span lang="HE" style="font-family:Arial;"></span> <span lang="HE" style="font-family:Arial;">והסוף רק מתקרב יותר ויותר במשחק הרולטה הזה ואני יודע ונכנע ליצריי פעם אחר פעם.</span></p> <p dir="rtl" style="direction: rtl; unicode-bidi: embed; text-align: right;"><span lang="HE" style="font-family:Arial;"></span> <span lang="HE" style="font-family:Arial;">מי ייתן וזו תהיה השנה האחרונה שהרעל הזה ישלוט לי בחיים. זכות הבחירה שוב בידי! האם אצליח לנצח את שאר הברירות? אל תדאגו, זה לא הולך להיות בלוג על הפסקת העישון שלי. אני לא מפסיק בקרוב זה בטוח. עם כל הלחץ הזה שיש עכשיו... מי יכול בכלל לחשוב על להפסיק?</span></p></span></span></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/9121607768488282162-7325057126473672132?l=eroluno.blogspot.com' alt='' /></div>ארול אחדhttp://www.blogger.com/profile/14021717919833894848noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-9121607768488282162.post-79512672118353657642006-09-23T01:23:00.000+03:002009-07-29T00:39:13.928+03:00<div dir="rtl" style="text-align: right;font-family:arial;"><p><span style="font-size:100%;">אתמול חוויתי אורגזמה רעיונית. אתם מכירים את זה שבא לכם רעיון כל כך גאוני לראש שכל הגוף שלכם רועד ואתם מרגישים עיקצוצים קטנים בגב התחתון מרוב שביעות רצון? אז זה מה שנקרא אורגזמה רעיונית. והיא נמצאת אצלי רק שליש דרגה מתחת לאורגזמה כירורגית. ועל זה אני לא אדון איתכם פה.</span></p> <p><span style="font-size:100%;">כמו רוב האורגזמות שלי זה קרה אי שם בחצות הליל. הנה אני, ישוב על כיסא המנהלים המרהיב שלי (דגם מיאמי בהום סנטר - אתם חייבים לעצמכם), מגרבץ אנושות בידי השמאלית ומאפר בימנית נמרצות את בדל הווינסטון לייטס שלי למאפרה, שכבר ראתה ימים שקופים יותר. ברקע דיוויד בואי משתנק כבר חצי שעה עם זיגי סטארדאסט ומולי על מרקע המחשב מתרוצצים כרטיסים של נשמות, חמודים, מתים על וסתם חתיכים מעלפים. חלקם מופיעים פעם אחר פעם במספר וריאציות, לחלקם אני חוזר פה ושם על מנת לעבד טוב יותר את מראית עיני. אוסף של מלאכים ונסיכים תועים בעיר בטון וירטואלית וברוטלית.</span></p> <p><span style="font-size:100%;">גרבוץ, איפור, עוד העפת מבט לעקבות והנה עוד ערב שוקע לאיטו לאובדן, מתדרדר ללילה שאין לו הופכין. כמה הייתי רוצה לעשות דבר מה בעל משמעות, להתניע את עצמי לדרגת חיוניות כלשהי לפעול למען הקהילה שהנה אני כבר חודש יושב בקרבה ועדיין לא מוצא שום צורך לצאת ולברך אותה לקראת בואי.</span></p> <p><span style="font-size:100%;">עוד סיגריה, קצת קולה בשביל הטעם. הכרטיסים שרצים לפני כבר האטו את הקצב. אני ממש נעצר לקרוא דברי שפר בלוח הדרושים הזה. והנה אני נעצר על כרטיס של בחורצ'יק אחד. הוא נראה טוב, מחייך כמו כולם ואוהב את החיים. נו מה אתם אומרים על זה? אבל רגע, היי - תראו יש לו בלוג לתכשיט! ושם בין עשרות פוסטים אני טובע. תובע לעצמי עוד רגעים ארוכים של הנאה צרובת סיגריות לשעות קטנות. הוא מספר סיפורים, משורר שירים, מלהטט במילים ואני משתאה מול המסך, חש עיקצוצים קלים בידיים ובגב התחתון, מעריץ קלות את יכולת הפלירטוט שלו עם שפת הקודש.</span></p> <p><span style="font-size:100%;">אני שולח לו הודעת הערכה והוא עונה לי. מתפתחת שיחה קצרה ושנינו מסכימים שעלי לנסות לכתוב בלוג. נו טוב, זה לא שלא היה לי בלוג עד עכשיו. היה לי פה שירון קטן עם שירים שאני אוהב. כתבתי על כל אחד מהם כמה מילים אבל בינינו, שדידת זכויות יוצרים היא לא הצד החזק שלי. אפילו האי-מיול שלי מסרב לצאת מה- Low ID שלו מאז שהתקנתי אותו.</span></p> <p><span style="font-size:100%;">אז אני מתנתק ונכנס להתקלח ושם במקלחת זה תוקף אותי. כן, אני אכתוב בלוג! אלקט לי אנקדוטות קטנות מסדר יומי המזופת, אוסיף להן קורטוב ציניות וחוש הומור ואגיש לצד חידודי לשון ושנינויות למיניהן. לקינוח אולי גם אפרסם כמה מכתבי הסתרים אשר נחבאים עמוק במגירתי! הרי זה מושלם! שנה חדשה עומדת בפתח, פרק חדש בחיי נפתח עם המעבר לעיר הגדולה, חוויות אינספור עומדות על מפתן דלתי מתחננות לסיבוב מנעול שישחרר אותן אל החלל האינטימי שלי. אם כך, עלי לזמן לכאן כמה שיותר! אפרסם בלוג, אני חוזר ומזמזם לעצמי בזמן חפיפת הראש.הילת אור מתעכבת מסביב לראשי מעניקה לו ברק ונועם אך במהרה ממשיכה לדרכה. נגמרו המים החמים גוד דם איט!</span></p> <p><span style="font-size:100%;">אז הנה אני כאן. פוסט ראשון כבר מאחורי וכנראה שיהיו פה עוד כמה. תבואו, יהיה נחמד אני חושב. העיקר המצברוח!</span></p></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/9121607768488282162-7951267211835365764?l=eroluno.blogspot.com' alt='' /></div>ארול אחדhttp://www.blogger.com/profile/14021717919833894848noreply@blogger.com0